הצמד האוסטרלי Dead Can Dance תמיד בחן את הצמתים בין ז'אנרים מוזיקאליים , גיאוגרפיות, צלילים, תרבויות מודרניות ופרמיטביות כאחד, מוזיקה עממית ומוזיקה עכשווית. מרדף מלומד ועומק מוזיקלי החוקר מסורות עממיות אירופאיות, פורץ את גבולות השפה וממזג פעימות שבטיות, צלילי סביבה, סגנונות מוזיקליים ומסורות דתיות מרחבי העולם. הכוח היצירתי שלהם זה קולה המכשף וסגנון השירה הייחודי של הזמרת ליסה ג'רארד ומערך כלי נגינה העממיים שצבר ברנדון פרי במהלך השנים.
אלבום האולפן השלישי Within the Realm of a Dying Sun יצא לאור ב- 1987 תחת חברת התקליטים העצמאית 4AD. הוא נחשב בעיני רבים לאחת מיצירות המופת הבולטות של ההרכב, ומסמן את המעבר המובהק שלהם מסאונד דארק וייב גותי פוסט-פאנקי למוזיקה אטמוספרית, סימפונית ואתנית עשירה. האלבום  ייחודי בכך שהוא מחולק בצורה שווה בין שני חברי ההרכב המרכזיים. הצד הראשון (רצועות 1–4) מובל על ידי השירה והקומפוזיציה של ברנדן פרי, בעוד הצד השני (רצועות 5–8) מובל כולו על ידי שירת הסופרן השמימית והדרמטית של ליזה ג'רארד. היצירה משלבת כלי מיתר קלאסיים, כלי נשיפה ממתכת, כלי הקשה צבאיים ומקהלות. עטיפת האלבום האייקונית רק מוסיפה להילה המסתורית של האלבום עם תצלום קבר של הביולוג הצרפתי פרנסואה-וינסנט רספאי בבית הקברות פר-לשז בפריז המפורסם בעולם, שם הובאו למנוחות אמנים כמו ג'ים מוריסון ואוסקר ווילד.

מתים יכולים לרקוד... האמנם?!