ב״רובין״ אפרת בן צור הלחינה פואמות של אמילי דיקינסון. בהפקה משותפת עם עומר הרשמן וההרכב המדהים שהולך איתה כבר שנים, התוצאה מאד מרגשת ומלאת קסם. מלנכולי ומופנם כצפוי, האלבום מזמין אותנו לחשוב על המילים ולהזכר באנושיות שלנו. ההפקה המוזיקלית מוציאה מבן צור את המיטב: מאופקת אבל טעונה, משוחררת בקולה אבל נמנעת מהטונים הגבוהים שמאפיינים אלבומים קודמים שלה. זה הופך את האלבום לנגיש יותר עבור אלו שלא מסתדרים עם ההגשה הבן-צורית ה״קלאסית״. יצירה שלמה ובוגרת מאד, הולכת טוב עם כוס יין אדום על הספה בשעות הקטנות של הלילה. מומלץ בחום.