אחת ההופעות האקוסטיות המפורסמות, העוצמתיות והמרגשות ביותר בהיסטוריית המוזיקה של שנות ה־90. ההופעה הוקלטה ב־10 באפריל 1996 בתיאטרון המג'סטיק של האקדמיה למוזיקה בברוקלין, ויצאה כאלבום הופעה חיה וכסרט קונצרט ב־30 ביולי 1996.
האירוע סימן את ההופעה הפומבית הראשונה של הלהקה מזה שנתיים וחצי. במהלך תקופה זו הלהקה הפסיקה להופיע בעקבות ההתמודדות של הסולן ליין סטאלי עם התמכרות קשה לסמים. למרות המצב המורכב ומראהו השברירי והחיוור של סטאלי על הבמה, ולמרות שבתקופה הזו כבר נשמעה הלהקה כבדה ושבורה יותר מתמיד, דווקא כשהכול הופשט לגיטרות אקוסטיות, התוצאה הפכה לעוצמתית וכואבת אפילו יותר.
  והדבר המדהים ביותר אולי הוא שלאורך כל ההופעה, הלהקה נשמעת מהודקת ומקצועית להפליא — ברמה שקשה להאמין שהם לא ניגנו יחד כמעט שלוש שנים.  
ההופעה הציגה ביצועים ווקאליים פנומנליים ומלאי רגש מצדו של סטאלי, לצד הרמוניות קוליות מופלאות והגיטרה האקוסטית המובילה של ג'רי קאנטרל.  
הלהקה ביצעה עיבודים אקוסטיים אינטימיים ומצמררים משלושת אלבומיהם ומשני המיני־אלבומים שלהם (Jar/Sap), לצד שיר אחד חדש לגמרי שנחשף לראשונה באותו ערב - The Killer Is Me. הם הציעו עיבודים חדשים ומהורהרים יותר לשירים קשים כמו Would?, לצד גרסאות ששחזרו כמעט לחלוטין את המקור כמו Got Me Wrong ו־No Excuses. לאורך האלבום מופיעים גם Brother, Sludge Factory, Down in a Hole, Angry Chair, Rooster, Heaven Beside You ו־Would?.
Nutshell – שיר הפתיחה האייקוני נחשב בעיני רבים לאחד הביצועים המרגשים ביותר בקריירה של הלהקה.

ההופעה הזו נחשבת לאחד מרגעי השיא האחרונים של הלהקה עם סטאלי. חודשים ספורים לאחר מכן הלהקה נכנסה להקפאה ממושכת, ובשנת 2002 סטאלי הלך לעולמו.
האלבום זכה למעמד של אלבום פלטינה מטעם ה־RIAA, קיבל את כל הסופרלטיבים האפשריים ונשאר עד היום כאבן דרך תרבותית עבור חובבי הגראנג' והרוק האלטרנטיבי ברחבי העולם.