אלבום האולפן השלישי של Alice In Chains מ -1995 חוגג 30 שנה ליצאתו במהדורה חדשה כפולה וצבעונית. 
האלבום נחשב ליצירה האפלה, הכבדה והמלנכולית ביותר של ההרכב, והאחרון עם הסולן Layne Staley. 
קולו של סטאלי, שההרואין שהשתלט על חייו בנקודת זמן זאת, נשמע פצוע מאי פעם.
גראנג' מעולם לא היה סגנון שמח במיוחד. ואליס אין צ'יינס,  היא אולי הלהקה הכי מדכאת ב"סאונד של סיאטל".
הגיטריסט ג'רי קנטרל מסתמך באלבום זה פחות על ריפים מטאליים ויותר על מלודיה ועיבודים מגוונים בשונה מהאלבומים הקודמים ועם סאונדים אקוסטיים שמזכירים יותר את אלבומי ה-EP שלהם (Jar/Sap).
הכלב העצוב בעל 3  הרגליים שעל העטיפה מבטא את מצבו הנפשי של סטיילי ואת חוסר האיזון הכללי.
כעס, מלמכוליה ואכזבה מעולם לא נשמעו כל כך טוב.