בשנת 1978 סמי בירנבך ורמי פורטיס שיתפו פעולה לראשונה באלבום הבכורה של פורטיס - פלונטר, שאת רוב מילות השירים כתב בירנבך.

פלונטר היה חריג מאוד בנוף המוזיקלי הישראלי ,נחשב פרוע ופאנקיסטי והצלחתו היתה בהתאם. "סגרו לו את הדלת ישר בפנים. אמרו עליו שהוא משתמש בסמים. נתנו לו שמות ואלפי כינויים... (מתוך: הדור הזה, ר. פורטיס)". מהר מאוד החליט פורטיס לחפש מפלט ולנסות את מזלו לפתח קריירה בינלאומית. ב-1980 עברו פורטיס, בת זוגו מלכה שפיגל, שותפו לעתיד ברי סחרוף, וסמי בירנבך לאמסטרדם.

לאחר כשנה (במהלכה הקימו הרכב כושל בשם S.O.B) הקימו את מינימל קומפקט, שפעלה בתנאים מינימליים (וזהו גם מקור שמה). ברי סחרוף היה למעשה המוזיקאי האמיתי שבחבורה, הוא כבר עבד כנגן גיטרה מקצועי וכמורה לגיטרה. בירנבך ושפיגל היו חסרי ניסיון מוזיקלי משמעותי. שפיגל רק החלה אז בלימודי הבס ובירנבך היה בעיקר פזמונאי ו-DJ. גם מקס פרנקן ההולנדי שצורף בשלב מאוחר יותר ללהקה היה מתופף חובב וחסר ניסיון.

הפעילות של ההרכב לא צלחה והחלו מתחים פנימיים, בעקבות כך לאחר כשנה עזב פורטיס את ההרכב וחזר לישראל. פורטיס הקים יחד עם שולץ האיום את להקת כרומוזום ובהמשך את ז'אן קונפליקט. יתר חברי הלהקה המשיכו לפעול וב- 1982 יצא אלבומם המלא הראשון - One by One שהוקלט בלונדון וכלל בין היתר את השירים: It Takes a Lifetime , Babylon Tower, Disguise.

באחד הביקורים של סחרוף בישראל הוא שיכנע את פורטיס לחזור למינימל קומפקט, שכבר החלה להתבסס באירופה, ואף הוחתמה ע"י הלייבל הבלגי Crammed. פורטיס התנה את חזרתו ללהקה בכך שלא יגורו עוד באמסטרדם והם העתיקו את פעילותם לבריסל. הלהקה עבדה באותה תקופה על הקלטת אלבומה Deadly Weapons, אלבום שהיה נקודת מפנה ללהקה , ביסס את מעמדם ונתן את הטון הייחודי להמשך פעילותם כלהקת פוסט פאנק / ניו וייב שמצליחה לשלב אלמנטים לבנטיניים מובהקים עם רוק אירופאי אפל. האלבום כלל את השירים Losing Tracks (In Time) ו Deadly Weapons וגולת הכותרת - Next One Is Real, שהפך ללהיטה הגדול ביותר של הלהקה. האלבום זכה לביקורות חיוביות ולהצלחה מטורפת, ולווה בהופעות ברחבי אירופה.

ב- 1984 בשיא פעילותה של הלהקה נעצר סחרוף בנמל התעופה בן-גוריון כשברשותו כמות קטנה של קוקאין. הוא נידון לשמונה חודשי מאסר.

עם שובו של סחרוף ללהקה ב־1985 החלה העבודה על אלבומם הרביעי - Raging Souls , בהפקתו של קולין ניומן (שגם מנגן גיטרה באלבום) מלהקת הפוסט-פאנק הבריטית האגדית Wire. שפיגל כתבה 3 שירים מהבולטים שבאלבום : My Will (Is Stronger Than Me) (נכתב יחד עם בירנבך) , Returning Wheel ואת הבלדה When I Go אותה שרה שפיגל כסולנית ראשית. זהו אחד השירים האהובים ביותר של הלהקה, שאף הופעה אינה שלמה בלעדיו, והוא אף כיכב בסרט מלאכים בשמי ברלין. האלבום הכולל גם את Autumn Leaves זכה להצלחה מסחרית גדולה ולהכרה רחבה באירופה.

ב- 1987 יצא אלבום האולפן האחרון של הלהקה The Figure One Cuts חברי הלהקה כתבו והלחינו במשותף את כל שיריו, ובהם Piece of Green,New Clear Twist, Inner Station, Everything is Wonder, Nil Nil וגירסת הכיסוי ל- Immigrant Song של זפלין. את האלבום הפיק ג'ון פרייר הבריטי (שגם ניגן באלבום בקלידים), המוכר בין היתר מעבודתו עם הלהקות Cocteau Twins ו - This Mortal Coil.

בשל העובדה שנכשלו בקבלת אשרות עבודה לארצות הברית, ובעקבות מחלוקות ומתחים פנימיים, החליטו חברי הלהקה בשנת 1988 להתפרק.

בשנת 1991 התאחדה הלהקה למספר הופעות פרידה, ומאז אחת לכמה שנים הם מפנקים בסיבוב הופעות נוסף.

בניגוד לפורטיס וסחרוף שחיים ובועטים בארץ, שפיגל ובירנבך המשיכו את החיים שלהם מעבר לים.

בירנבך חי ויוצר בבריסל תחת השם די.ג'יי מורפאוס. בשנה האחרונה גם השיק אלבום חדש בעברית בשם "מילים בודדות", שפיגל חיה ויוצרת בברייטון עם בן זוגה קולין ניומן.

לאחרונה חגגה 25 שנה לאלבום הבכורה המדהים שלה "ראש בלטה".

מינימל קומפקט מילאה תפקיד חשוב בסצינת הפוסט פאנק / ניו וייב האירופאית, היוותה מקור השראה לאומנים רבים בארץ ובעולם והתניעה את הקריירה המוזיקלית המוצלחת של פורטיסחרוף.

תכל'ס הלהקה הראשונה שעשתה את זה מעבר לים, ובגדול.