מהמעבדה לרחבה - האבולוציה של המוזיקה האלקטרונית
המונח “מוזיקה אלקטרונית” אינו מציין ז’אנר אחד, אלא עולם שלם של שפות, טכנולוגיות וגישות אסתטיות. האלקטרוניקה הפכה לאחת מצורות הביטוי המרכזיות של המוזיקה המודרנית. החל מניסויים מוקדמים באולפנים אקדמיים ובסינתיסייזרים אנלוגיים, דרך רחבות הריקודים של שיקגו, דטרויט, ברלין ומנצ’סטר, ועד לאלקטרוניקה הרכה הביתית והאינטימית של חדרי השינה.
בתוך המרחב הזה, מוזיקת הדאנס במובנו הרחב אינה “תת-ז’אנר” משני, אלא לב פועם. היא נולדה מתוך קהילה, תנועה וגוף – מוזיקה פונקציונלית במוצהר, אך כזו שפיתחה עם השנים עומק רעיוני, זהות תרבותית ושפה אמנותית משלה.
מוזיקת דאנס היא מוזיקה שאפשר לרקוד לצלילייה. פשוט, נכון? אז זהו שלא.
אמנם הדאנס נולד בשביל הגוף – בשביל לילה ארוך, רחבה צפופה, או תנועה חזרתית שמכניסה אותך לטראנס, אבל לאורך השנים הדאנס (למרות שמו הפונקציונאלי) הפך להרבה יותר מפסקול למסיבה. האוס וטכנו הפכו לשפות תרבותיות, עם זהות, אידיאולוגיה ואסתטיקה משלהן.
במקביל, ז’אנר ה- IDM (Intelligent Dance Music) סימן נקודת מפנה: מוזיקה שנשענת על הדאנס הקונבנציונאלי והטכנולוגיה של המועדון, אך מפנה את המבט פנימה – להאזנה, לניסוי, לשבר ולמורכבות. אמנים כמו Aphex Twin, Autechre ו-Boards of Canada הוכיחו שאפשר ליצור אלקטרוניקה שאינה מיועדת בהכרח לרחבה, אך עדיין נטועה עמוק בשורשיה.
מוזיקה אלקטרונית היא הרבה יותר מסגנון מוזיקלי - היא שפה, לפעמים קרה ומכאנית, לפעמים רגשית ושבורה, אבל כמעט תמיד כזו שמגיבה לזמן שבו היא נוצרה. מהרגע שבו מכונות התחילו לייצר קצב, נפתח מרחב חדש שבו מוזיקה לא חייבת להישען על גיטרה או פסנתר – אלא על רעיון, תדר, לופ, ואינטואיציה.
בעוד הרוקנרול שומר על הרוח, האלקטרוניקה משנה את השפה. הרוקנרול באמת “לא מת”, לא כי הוא כל הזמן ממציא את עצמו מחדש, אלא כי הוא נשען על מיתוס קבוע: גיטרה, להקה, מרד, נעורים, אנטי־ממסד. גם כשהסאונד משתנה, ה־ DNA נשאר כמעט זהה. רוח הנעורים של הרוק היא רוח רומנטית: להקה מול עולם, אמת רגשית, אנרגיה גולמית, לכן רוק יכול להזדקן בכבוד ועדיין להישמע “צעיר”, גם כשהוא מנוגן בכלים ובשפה מוכרים. המוזיקה האלקטרונית, לעומת זאת, פחות מחויבת למיתוס ויותר מחויבת לטכנולוגיה. היא לא שומרת על צורה קבועה — היא מתעדכנת יחד עם הכלים שמייצרים אותה. כל שינוי טכנולוגי (סינתיסייזר חדש, מחשב, תוכנה) משנה לא רק את הסאונד, אלא גם את האסתטיקה, המבנה והתרבות שמסביב .
יש גם הבדל עמוק באיך שני הז’אנרים תופסים “צעירות”: ברוק, צעירות היא עמדה נפשית — מרד, רגש, כנות. באלקטרוניקה, צעירות היא מצב תודעתי — סקרנות, עתידנות, משחק, חיפוש אחרי הדבר הבא. אפשר לומר שהרוק תמיד מביט אחורה כדי להזכיר לנו מי אנחנו, והאלקטרוניקה תמיד מביטה קדימה כדי לבדוק מי עוד אפשר להיות. ובגלל זה שניהם “לא מתים” פשוט חיים בזמנים שונים.
אפשר בהחלט לראות את ההיסטוריה של המוזיקה האלקטרונית כתנועה בגלים.
היא התחילה בשנות ה־60 וה־70 עם אמנים והרכבים כמו White Noise, Tangerine Dream ,Kraftwerk כמוזיקה ניסיונית — חקירה של סאונד, פריצת גבולות של טכנולוגיה ותודעה, רחוק מהקהל הרחב, הרבה לפני שמישהו חשב על רחבת ריקודים.
בשנות ה־70 וה- 80 חל המפנה: האלקטרוניקה יצאה מהשוליים ופנתה החוצה – אל הקהל הרחב. עם עליית הדיסקו והדאנס היא פרצה למועדונים, רחבות, אצטדיונים ורדיו. דונה סאמר, מייקל ג’קסון, ובהמשך דפש מוד, ניו אורדר והפט שופ בויז הוכיחו שאפשר להיות אלקטרוני, חכם ומתקדם – ועדיין לפנות להמונים.
בשנות ה־90 נדמה שהאלקטרוניקה שוב שינתה כיוון. היא לא נטשה את הרחבה, אבל החלה לפתח שפה אמנותית עמוקה יותר: אסתטיקה ייחודית, רכות, פסיכדליה, מורכבות רגשית וצלילים שמזמינים הקשבה לא פחות מריקוד. במובן מסוים זו הייתה חזרה לרוח הניסיונית של שנות ה־60 – רק עם מחשבים, סינתיסייזרים מתקדמים, פטיפונים ככלי נגינה, ותרבות דיגיטלית. התקופה הזו הולידה פריחה עצומה של סצנות וז’אנרים: טריפ־הופ עם מאסיב אטאק ופורטיסהד, אלקטרוניקה ניסיונית ו־IDM עם אפקס טווין ואוטקר, דאנס מיינסטרימי אך לא קונבנציונלי כמו פיית’לס ודאפט פאנק, וגם אמנים גדולים כמו דיוויד בואי ומדונה ששילבו אלקטרוניקה כחלק בלתי נפרד מהיצירה שלהם.
ואז הגיעו שנות ה־2000, והרחבה קראה לה לחזור, הגל שוב התהפך ושוב חזרנו לרקוד: הדאנס חזר להתמקד בעיקר ברחבות הריקודים ובקהל הרחב – מוזיקה ישירה, אפקטיבית, שמטרתה להזיז את הישבן ולהבעיר מסיבות עם דגש בעיקר על הפקה.
כך, לאורך שישה עשורים, המוזיקה האלקטרונית נעה שוב ושוב באופן מחזורי בין ניסוי לאסקפיזם, בין מוח לגוף, בין הדופק האלקטרוני לדופק האנושי, בין האולפן לרחבה, וכל פעם חוזרת לאותו מקום מוכר, אבל עם כלים, צלילים ותודעה חדשים. מוזיקת דאנס עוסקת באקסטזה של רחבות הריקודים הקדחתניים, בוודאי, אבל היא גם עוסקת במה שבא אחרי: שמיכות, שקיעה בספות עם זריחת השמש, התפנות למיקסים אמביינטיים. המוזיקה האלקטרונית אף פעם לא עמדה במקום. היא התחילה כניסוי, הפכה למסיבה, חזרה להיות אמנות — ושוב חזרה לרחבה. וזה בדיוק מה שהופך אותה לז’אנר הכי חי, הכי משתנה — והכי רלוונטי עד היום.
מתוך אינסוף ביטים, סינתים ומהפכות שקטות אני מנסה לזקק את כל ההתפתחות הזאת למספר אלבומים ששמשרטטים את הקו ומספרים את הסיפור טוב מכולם, שניתן דרכם להבין באמת איך האלקטרוניקה שינתה את המוזיקה.
אלה האלבומים שהדליקו לי את המוח, פתחו לי את האוזניים ושינו לי את ההגדרה למוזיקה, מהמעבדה של קראפטוורק ועד לפירוק הצורה של תחילת המילניום, מהרגע שבו המכונה התחילה לדבר ועד לרגע שבו היא התחילה להרגיש.
אלבומים פורצי דרך (בסדר כרונולגי) שהיוו השראה לדור שלם של מפיקים שכעת משפיעים על דור אחר של מפיקים. אלבומים שבלעדיהם המוזיקה האלקטרונית לא היתה אותו דבר. על בסיס זה נעשתה הבחירה.
זו כמובן רשימה סובייקטיבית אבל מבוססת על השפעה מוזיקלית, חותם תרבותי, חדשנות, הצלחה, וכמובן חוויה אישית. יצירות שלא רק הגדירו תקופות וז’אנרים, אלא גם הרחיבו את גבולות המוזיקה האלקטרונית. חשוב לציין שהרשימה הזו אינה מתיימרת לכלול אך ורק אלבומי אלקטרוניקה “טהורים” במובן הז’אנרי הצר, אלא אלבומים שנגעו באלקטרוניקה, שילבו אלמנטים אלקטרוניים באופן מהותי, או יצרו השפעה עמוקה על ההתפתחות העתידית של מוזיקת הדאנס והצליל האלקטרוני — גם מעבר לגבולות הז’אנר עצמו.
עולם המוזיקה האלקטרונית רחב, עמוק ורווי יצירות מפתח, ובקלות אפשר היה להחליף, להוסיף או לגרוע לא מעט אלבומים – לפעמים בגלל חשיבות היסטורית, לפעמים בגלל חיבור רגשי, ולפעמים פשוט כי הם “עבדו” ברגע הנכון. כל רשימה כזו היא בהכרח תיעוד של נקודת מבט מסוימת בזמן מסוים, ולא פסק דין סופי. אם יש כאן אלבום שחסר לכם סביר להניח שהוא חסר גם לי, פשוט מזווית אחרת.
White Noise - An Electric Storm (1969)
האלבום An Electric Storm של ההרכב הבריטי White Noise, שיצא בשנת 1969, נחשב לאבן דרך ניסיונית וחדשנית בתולדות המוזיקה האלקטרונית והפסיכדלית, פורץ דרך שהקדים את זמנו ונשמע שונה מכל דבר אחר. הוא נוצר על ידי דייוויד וורהאוס, דליה דרבישייר ובריאן הודג'סון, חברי סדנת הרדיופוניקה של ה-BBC, והוקלט תוך שימוש בטכניקות עריכת טייפ מתקדמות, ובציוד מאולתר, עוד לפני הופעת הסינתיסייזרים מבוססי מקלדת.
בתקופה בה סולואים של אורגנים וגיטרות היו נפוצים שילב האלבום בין חדשנות טכנולוגית ליצירתיות מוזיקלית, והותיר חותם משמעותי על התפתחות המוזיקה האלקטרונית והפסיכדלית. טקסטורות רטרו עתידניות אפלות, תחבולות אולפן, שימוש נרחב באפקטים קוליים ביזאריים יוצאי דופן (הכוללים גם גניחות של אורגזמות) הכל מתנפץ היישר לתוך הרמקולים. למרות שלא זכה להצלחה רבה ביציאתו הראשונית, האלבום נחשב כיום לאלבום חשוב ומשפיע בהתפתחות המוזיקה האלקטרונית. האלבום זכה לשבחים על חדשנותו והשפעתו על מוזיקאים עתידיים. ביקורות מציינות את השילוב הייחודי בין פופ פסיכדלי למוזיקה אלקטרונית ניסיונית, ואת השפעתו על הרכבים כמו Stereolab ו-Broadcast.
Donna Summer - Love to Love You Baby (1975)
מוזיקת הדיסקו שסחפה את רחבות הריקודים החלה משנות ה-70, הושפעה רבות מהפאנק. הדיסקו אימץ אלמנטים מרכזיים מהפאנק ועיבד אותם לרחבת הריקודים.
דונה סאמר לא הייתה רק המבצעת הבולטת של הז'אנר אלא גם חלוצה שחיברה בין השורשים שלה במוזיקת הנשמה וה- R&B עם פופ וחדשנות אלקטרונית.
אסור להתעלם מתרומתה של דונה סאמר - "מלכת הדיסקו" להיסטוריה רחבה יותר של מוזיקת הדאנס. בלי הוייבים המרוממים המונעים ע"י סיקוונסרים אלקטרוניים ומכונות תופים והשירה המנצנצת שלה לא היה לנו היום את מוזיקת הדאנס שבאה אחריה, לרבות טכנו והאוס.השיר שממנו הושקו אלף סמפולים לרחבת הריקודים 'Love To Love You Baby' הוא ללא ספק השיר הבולט מתוך אלבומה של דונה סאמר משנת 1975 הנושא את אותו שם. מדובר באחד משירי הדיסקו הגדולים בכל הזמנים. השיר יצא בתחילה ללא תרועה רבה כשיר מקוצר בן 3 דקות, לפני שאגדת הדיסקו האיטלקית ג'ורג'ו מורודר קיבלה רעיון בלתי צפוי לפיו סאמר צריכה לגנוח ולדמות אורגזמה לאורך כל אורך השיר, שנמשך כמעט 17 דקות.אנחנו חייבים לסאמר הרבה מאוד, גם אם המורשת שלה אינה מוערכת מספיק. היא היוותה השראה לאינספור אמני מוזיקת דאנס כיום ולדור שלם של מפיקים.
Brian Eno - Another Green World (1975)
אלבום האולפן השלישי של בריאן אנו שיצא ב-1975 וסימן את המעבר שלו ממוזיקת רוק למוזיקת אמביינט.אלבום אינסטרומנטלי ברובו (רק חמש מתוך ארבע עשרה הרצועות שלו כוללות שירה) עם כלי נגינה מינימליסטיים ואלמנטים חלומיים מדיטטיביים ומעוררי דמיון. האלבום שבו אינו המציא בפועל את השפה האמביינטית, עוד לפני שהמונח התקבע עם חשיבה חדשה על אולפן ככלי נגינה
אינו מגובה בנבחרת מוזיקאים מהשורה הראשונה בינהם: ג'ון קייל, רוברט פריפ ופיל קולינס.
Jean Michel Jarre – Oxygen (1976)
ז'אן מישל ז'אר אחד מחלוצי המוזיקה האלקטרונית הצרפתית ומי שהוביל את מהפכת הסינתיסייזרים של שנות השבעים הקליט את האלבום באולפן מאולתר שהקים בדירתו בפריז, תוך שימוש במגוון סינתיסייזרים אנלוגיים ודיגיטליים, כלי נגינה ואפקטים אלקטרוניים אחרים. אלבום פורץ דרך זה לא רק הניח את היסודות למגוון ז'אנרים מוזיקליים עתידיים, כולל טכנו והיפ הופ, הוא גם ניבא בדיוק יוצא דופן את האופן שבו הטכנולוגיה תצרוך את חיינו.
Kraftwerk - Trance Europe Express (1977)
קראפטוורק - הביטל'ס של המוזיקה האלקטרונית, הג'ימי הנדריקס של הסינתים, המכונות ובהמשך גם המחשבים הניחו את הבסיס לפופ האלקטרוני, הציבו את מעמדי הלפטופ בקדמת הבמה, והשיגו את החזון שלהם למזג בין האדם למכונה. הם היו הלהקה הראשונה שביססה את הסאונד שלה באמצעות טכנולוגיה חדשה בזמנה של סינתיסייזרים, מכונות תופים ווקודרים. הם אפילו השתמשו בכלי נגינה תוצרת בית כדי להשיג צלילים שלא נשמעו ולא נעשה בהם שימוש במוזיקה בעבר.
הלהקה הוקמה בדיסלדורף - גרמניה בשנת 1970 על ידי ראלף הוטר ופלוריאן שניידר (עליו השלום) והחלה את דרכה כחלק מסצינת הקראוט-רוק הנסיוני של מערב גרמניה. הוטר ושניידר ניסו (והצליחו!) לפוצץ את הסדר הקבוע, למרוד בדיקטטורה של הגיטרות החשמליות, ולהוכיח שיש עולם אחר מעבר לזמרים ארוכי שיער. חלוציות וחדשנות לשמה.
באמצעות מקלדות וסינתיסייזרים , ומיומנות ויצירתיות בל תתואר הם יצרו לנו עולם עתידני, אסתטי, צבעוני, קר מרוחק מסתורי ומהפנט של ביו-רובוטים דמויי אדם, אורות ניאון נוצצים, כבישים מהירים, רכבות, תחנות חלל ענקיות, ויטמינים ועוד.. תוך שהם מדלגים בין גלי רדיו אלקטרו-מגנטיים לקרינה רדיו-אקטיבית.
קראפטוורק , שתמיד התרחקה מסטראוטיפ הפופ ובמקביל הצליחה כ"כ להשפיע על מוזיקת הפופ, היוו השראה ופרצו את הדרך לאינספור אמנים והרכבים (David Bowie, Depeche Mode, Gary Newman, New Order, Underworld Ultravix, Pet Shop Boys ,Talking Heads, Soft Cell, ועוד רבים וטובים), והשפיעו על האבולוציה של ז'אנרים ותתי ז'אנרים רבים (ניו-וייב, פוסט פאנק, אינדסטריאל, היפ-הופ, דיסקו, האוס ,טכנו ועוד..). בנוסף השפיעו באופן ישיר על תרבות המועדונים של שנות ה-80' ועל מוזיקת הרייב של שנות ה-90'.
האלבום "Trans-Europe Express" שיצא ב-1977 הוא אחד מאבני הדרך של המוזיקה האלטרונית המינימליסטית.
הקצב המכני והריף הסינת'סי האייקוניים (דמויי רכבת) של שיר הנושא הניחו את הבסיס להיפ הופ ולאלקטרו כאשר הוא שולב ע"י Afrika Bambaataa בלהיט " Planet Rock " משנת 1982.
שנה לאחר מכן,יצא השיר The Model מתוך האלבום The Man-Machine שיצא ב-1978 נחשב לאחד מהאחראים הישירים על התפתחות הסינת' פופ של שנות ה-80'. השיר הפך ללהיט הגדול ביותר שלהם וב-1982 הגיע לראש המצעד הבריטי והצית את רחבות הריקודים.
MUSIC NON STOP !
New Order – Power, Corruption & Lies (1983)
האלבום שבו ניו אורדר הפכו באמת ללהקת דאנס־אלטרנטיבי, אחרי Movement שעדיין היה שקוע בצל של Joy Division, כאן הלהקה מבינה שהיא לא “פוסט־פאנק עם סינתיסייזרים”, אלא משהו חדש לגמרי: שילוב טבעי בין מקצבים של דיסקו ומועדונים, סינתים, ומלנכוליה בריטית קרה.
ניו אורדר היוו גשר קריטי בין רוק למוזיקה אלקטרונית, זה אלבום שהוכיח שאפשר לעשות מוזיקת דאנס לא פונקציונלית בלבד, אלא כזו שנשמעת גם בבית, גם באוזניות, וגם ברחבת הריקודים. ההשפעה שלו על אינדי־דאנס, סינת'־פופ, האוס מוקדם ואפילו IDM עתידי – עצומה.
השיר Blue Monday (שלא נכלל באלבום ויצא כסינגל 12") מהווה ציון דרך של דאנס אלטרנטיבי וסינת'-פופ, המגשר בין הדיסקו של שנות ה-70 לפריחה של ההאוס של שנות ה-80.
Pet Shop Boys - Actually (1987)
"Actually" ביסס סופית את הרעיון שאפשר לעשות מוזיקת מועדונים חדה, מלוטשת וקליטה – ועדיין להיות אינטלגנטית ומתוחכמת. זה אלבום שהפך את הדאנס לפלטפורמה לרעיונות, לא רק לבידור אלא כעמדה אמנותית.
עם חיבור ישיר בין מועדון לפופ עולמי ועם שירים כמו “It’s a Sin”, “What Have I Done to Deserve This?”, “Rent” ו-“Heart”, האלבום הראה שהאסתטיקה של מועדונים (היי־אנרג'י, האוס מוקדם, סינת'-פופ מתקדם) יכולה לשלוט במצעדים בלי להתמסמס או להתנצל.
פט שופ בויז הציבו תבנית שמאוד השפיעה על דורות אחריהם: יוצרי דאנס שהם גם כותבי שירים חדים, פרסונה מרוחקת, לא “רוקיסטית”
בלי Actually קשה לדמיין אמנים כמו: Robyn, Erasure, Röyksopp, Scissor Sisters, Hot Chip – ואפילו חלק מהאינדי־דאנס של שנות ה־2000.
האלבום ביסס את הסינת'-פופ של תחילת האייטיז ואת התרבות הקלאבית של בריטניה ועזר להכשיר את הקרקע למה שיבוא אחר כך – מהאוס בריטי ועד לדאנס אלטרנטיבי.
Depeche Mode - Violator (1990)
האלבום שהוכיח שאפשר לעשות מוזיקה אלקטרונית שמבוססת כמעט לחלוטין על סינתיסייזרים וסמפלרים בלי לוותר על מורכבות, אפלה או מיניות, ועדיין להיות להקת ענק.
זה היה רגע מכריע שבו האלקטרוניקה יצאה מהשוליים והאלטרנטיבה ונכנסה ללב תרבות המיינסטרים הפופולרית העולמית.
האלבום המצליח ביותר של דפש מוד בשיא תהילתה הכולל את הלהיט הגדול ביותר של הלהקה Enjoy the Silence ואת Personal Jesus המופתי.האלבום שמיזג כ"כ הרבה ז'אנרים באלבום אחד: ניו-ווייב, פוסט-פאנק, גותי, אלקטרוני, סינת' פופ ורוק אצטדיונים, היווה גשר בין דאנס,אינדסטריאל ופופ.
מדובר באלבום בעל השפעה גדולה על מוזיקת המועדונים של שנות ה-90, הטכנו, האינדסטיראל, וגם על פופ אלקטרוני מאוחר יותר (מ־Nine Inch Nails ועד Massive Attack), ועל דור שלם של מפיקים שלמדו שאפשר לרקוד גם עם מינימליזם ועם חושך.
ORB - The Orb's Adventures Beyond The Ultraworld (1991)
אלבום הבכורה של Orb (שיצא ב-1991)- מחלוצי הז'אנר האלקטרוני הידוע כ-ambient house שסיפק פסקול לרייברים בשעות הבוקר המוקדמות ברגע שהמועדונים סגרו את שעריהם, מה שנקרא After-Party.
הנוסחה של ד"ר אלכס פטרסון (חבר מרכזי ומייסד הלהקה) היתה די פשוטה: הוא האט את המקצבים של ההאוס הקלאסי של שיקגו והוסיף מספר עצום של דגימות, עבודות סינת' ואפקטים קוליים בהשראת חלוצי האמביינט של שנות ה-70 בריאן אנו ו- Tangerine Dream, תוך שהוא שואב השראות מז'אנרים נוספים (דאב, רגאיי, היפ-הופ, פסיכדליה).
"האורב" למעשה המציא את הז'אנר האלקטרוני המכונה אמביינט האוס, והחיה מקצבים איטיים ורגשניים יותר כדי להפוך את השלם לקצת יותר נוח להאזנה - בניגוד לראוי לריקוד - דגימות קוליות לא מוכרות הושמעו בלולאות, שבדרך כלל סיפקו נושא לשירים חסרי שירה.
אלכס פטרסון וחבריו בנו על התוכניות שקבע בריאן אינו ודחפו את האמביינט למסגרת מחויבת יותר לדאנס, כשהם מחדירים לצלילים נרטיבים של סמים, מדע בדיוני, ביטים של האוס וטכנו, והשפעת רגאיי, ויצרו סוג חדש ומרשים של דאב בין-גלקטי. יצירת מופת!
Massive Attack - Blue Lines (1991)
אלבום הבכורה המופתי של מאסיב אטאק שהביא את בשורת הטריפ-הופ (למרות שהמונח לא היה בשימוש נפוץ עד כמה שנים מאוחר יותר).
האלבום כמעט לבדו המציא את ז'אנר הטריפ הופ (המכונה גם "הסאונד של בריסטול") בתקופה שבה שררה האופוריה המוקדמת של האסיד האוס והוכיחה שמוזיקת דאנס יכולה להתקיים בקצב איטי ומדיטטיבי הרבה יותר. האלבום כולל את Unfinished Sympathy היפיפה - אחד השירים שיותר הצליחו בז'אנר בזכות השילוב שלו בין כלי מיתר תזמורתיים, ברייקביטס ושירה מלאת הנשמה של הדיווה הסולנית שרה נלסון. מאסיב (שבמלחמת המפרץ השמיטו את ה-attack כדי להימנע מ'מיתקפות' וממחלוקת) הניחו את הבסיס לפורטיסהד ולכל ז'אנר הטריפ הופ, השיקו את הקריירה של טריקי, הציגו מחדש את אגדת הרגאיי Horace Andy (אנדי ההורס) , שיתפו פעולה עם אליזבט פרייזר (Cocteau Twins), טרייסי תורן (Everthing but the girl), ננה שרי, שרה נלסון, ניקולט, קרייג ארמסטרונג (פסנתרן ומפיק) שינייד אוקונר, ומוקססו ע"י אמן הדאב מאד פרופסור.
הם אמנם היו חלוצי הטריפ-הופ, אך למעשה הרבה מעבר לזה - מיזוג של מוזיקה אלקטרונית אפלה וחושנית, מקצבי היפ-הופ, אמביאנט סול R & B, ג'אז, רגאיי ודאב ג'אמייקני. 
Prodigy - Experience (1992)
אלבום הבכורה של הפרודיג'י - Experience הוא אלבום מכונן כי הוא מיצב אותם כמובילי סצנת הרייב והברייקביט (בדיוק ברגע המעבר מההאוס), עם הפקה שהייתה פורצת דרך וחדשנית לזמנה, והשפיעה על עיצוב ז'אנרים כמו ביג ביט ודראם אנד בייס. השפעתו ניכרת עד היום,במסיבות ובסצנות מחתרתיות כאחד.האלבום הגדיר מחדש את מוזיקת הרייב, והציג סאונד עוצמתי אגרסיבי ואנרגטי יותר ממה שהיה מקובל, עם דגש על ברייקביט, ג'אנגל וסגנונות אלקטרוניים מוקדמים ועם שילוב של סימפולים, ביטים מהירים ותזזיתיים, אווירת רייב אופיינית והרבה אנרגיה צעירה.הוא כלל מספר להיטים גדולים שהפכו לקלאסיקות, כמו "Everybody in the Place" ו- "Out of Space" האייקוני, שכבשו את העולם בסערה והגיעו למצעדים והביאו את הצליל החדש לקהל רחב.
Aphex Twin - Selected Ambient Works 85–92 (1992)
בשנות ה-90 המאוחרות, אמנים רבים חיפשו דרך לשבור את נוסחאות ההיי־אנרג’י של הדאנס המיינסטרימי, אפקס טווין (שם הבמה של המוזיקאי האלקטרוני הבריטי ריצ'רד ד. ג'יימס) הוא אחד ממובילי המהפכה יחד עם שורה של אמנים והרכבים כמו Autechre, Boards of Canada, µ-Ziq Squarepusher.
אלבום הבכורה של אפקס הוא לא רק אלבום אמביינט – הוא מסמך מכונן בהתפתחות הדאנס האלקטרוני והאלקטרוניקה הנסיונית , במיוחד מה שהיום מכנים (IDM (Intelligent Dance Music.
אפקס עשה באלבום שימוש יוצא דופן בסינטיסייזרים אנלוגיים, תופים דחוסים וסאמפלים קצרים, תזמונים לא צפויים, מקצבים שבורים, שכבות סאונד עשירות אך נקיות.זה השפיע על כל תחום ה-IDM, ההארדקור הניסיוני והאלקטרוניקה של שנות ה־90 המאוחרות.
זהו רגע שבו הדאנס יכול להיות גם מחשבתי, כזה שילמד דיג'יים ומפיקים שאפשר לרקוד ולחשוב באותו זמן, דבר שמאוחר יותר הפך לזהות מרכזית של IDM ושל הדאנס האלטרנטיבי. 
אלבום הבכורה של LEFTFIELD יצא לאור בשנת 1995 והוגדר תחילה כדאנס פרוגרסיבי אך היו שטענו כי ההגדרה חוטאת לאמת והאלבום הזה הוגדר כאחת היצירות הגדולות ביותר של מוזיקת הדאנס. ואכן מדובר באלבום מאסטרפיס רחב יריעה עשיר ומגוון והכל ברמות הגבוהות ביותר . באלבום מתארחים John Lydon [מPublic Image Ltd וSex Pistols ] ו- Toni Halliday[Curve] 
Faithless – Reverence (1996)
אלבום הבכורה של פיית'לס הוא בהחלט אלבום חשוב בהתפתחות האלקטרוניקה והדאנס, גם אם לא תמיד מזכירים אותו באותה נשימה עם קלאסיקות “אקדמיות” יותר. החשיבות שלו היא תרבותית, רגשית, ולאו דווקא ברמה הטכנית. הוא לא אלבום מהפכני, הוא כן אלבום ששינה את האופן שבו דאנס מדבר אל המאזין.
פיית’לס היו מהראשונים שהפכו את רחבת הריקודים למרחב של אמירה קיומית, הם הכניסו תודעה, רוח וטקסט למועדון עם טקסטים מדוברים פילוסופיים , מעיין תחושת חיפוש רוחני ולא רק אסקפיזם. כמעט חוויה דתית. זה השפיע על הדרך שבה דאנס יכול להיות עמוק, רציני, אפילו מטיף — ועדיין עובד ברחבה.האלבום יצר חיבור נדיר בין מועדוני האוס וטראנס, תרבות רייב בריטית, אלקטרוניקה אלטרנטיבית ואפילו דאב, היפ־הופ וטריפ-הופ ודיבר בעת ובעונה אחת גם לרוקיסטים, גם לבליינים, גם לאוהבי אלקטרוניקה “חכמה”להיטים אייקוניים כמו “Insomnia” ו-“Salva Mea” מעבר להיותם מההמנונים הגדולים בתולדות הדאנס, שחרכו את רחבות המועדונים' הם הפכו למודל: בנייה איטית, מתח מתמשך ושחרור שמגיע בהמשך...
בשיר Flowerstand man מתארחת הזמרת דיידו. זהו למעשה השיר הראשון שהקליטה טרם פרצה בקריירת סולו. 
אלבום האולפן הראשון של דיג'יי שאדו "Endtroducing.....", יצא לחנויות בסוף שנת 1996 וזכה לשבחים רבים. שאדו הביא באלבום זה התבוננות פנימית חדשה לצלילי ההיפ-הופ, וחרג הרבה מעבר למגבלות הז'אנר, כשהוא משלב אינספור של דגימות אקלקטיות ומונטאג'יים מאוצרות הויניל האיינסופיים (ראה עטיפת האלבום), ויוצר תמהיל מעניין במצבי רוח ובמקצבים משתנים של רוק, סול, פאנק, אמביאנט, דראם אנד בייס,טריפ הופ, ג'אז ועוד..אחד מהאלבומים האלקטרוניים הכי משובחים שיצאו אי פעם, שקיבלו את הדירוג המירבי במגזיני המוזיקה השונים. בשנת 2001 נכנס האלבום לספר השיאים של גינס בהיותו "האלבום הראשון אשר כולו מסומפל". הציוד היחיד שבו השתמש שאדו על מנת להפיק את האלבום היה מכונת תופים, שני פטיפונים, ותוכנת המחשב ששאל מחבר, המפיק המוזיקלי Dan the Automator (גורילז') אשר היה מהראשונים לאמץ את הטכנולוגיה. זהו אלבום משנה-משחק, שהקדים את זמנו בעשרות שנים ואבן דרך משמעותית בהיפ הופ אינסטרומנטלי. 
The Chemical Brothers - Exit Planet Dust (1995)
אלבום הבכורה של ה- Chemical Brothers לקח את תרבות הרייב, הברייקביט וה־acid house של תחילת ה־90 והפך אותה לאלבום שאפשר להאזין לו בבית ולא רק לרקוד איתו במחסן נטוש. זה רגע מכריע שבו האלקטרוניקה מפסיקה להיות סצנה סגורה והופכת לשפה תרבותית רחבה. האלבום גישר בין האנדרגראונד למיינסטרים והציב אותם בחזית החדשנות במוזיקה האלקטרונית
האלבום הגדיר את הסאונד של ה- Big Beat: בס שמן, ביטים שבורים, סמפלים רוקיסטיים, אנרגיה פאנקית - בלעדיו קשה לדמיין את Fatboy Slim, The Prodigy בגרסתם המאוחרת, ואפילו את האלקטרוניקה האצטדיונית של סוף שנות ה־90.בדומה ל- Experience של הפרודג'י הם גם תרמו לשינוי תפיסת האלבום האלקטרוני, זה לא אוסף טראקים לרחבה אלא יצירה רציפה, עם מתח, נשימה ודינמיקה. כאן מתחיל המעבר מאלבום פונקציונלי לאלבום קונספטואלי – דבר שישפיע בהמשך גם על דאפט פאנק, Underworld ואחרים.ההופעות שלהם חרגו משני תקליטנים על הבמה עם ציוד, הם הזכירו קונצרט רוק ופנו לקהל רחב יותר מעבר לחובבי מוזיקה אלקטרונית. הם הצליחו לפנות לקהל שהיה רגיל יותר להופעות ולמוזיקת גיטרה באותה מידה שהם הצליחו לפנות לקהל שאוהב מוזיקת דאנס.מאמצע שנות ה-90 ולאורך כמה אלבומים משובחים, הביאו איתם איתם האחים הכימיקליים הרבה רעיונות חדשים וגרמו לנו לרצות לחשוב לא פחות מלהניע את הישבן.
Future Sound Of London - Lifeforms (1994)
אלבום מפתח בהתפתחות של האלקטרוניקה כמרחב תודעתי. זהו עוד אחד מהאלבומים שבהם מוזיקת דאנס הפסיקה להיות מוזיקה לרחבה והפכה למוזיקת סביבה. האלבום הגדיר מחדש את מוזיקת האמביינט-טכנו / IDM מוקדם והכיח שאלקטרוניקה יכולה להיות איטית, מופשטת, עמוקה ופסיכדלית.
"one of the best experimental techno releases of the '90s" and "an inventive, fascinating aural experience, as rich and detailed as the Orb's best work."
(Allmusic)
Portishead - Dummy (1994)
אלבום הבכורה של פורטיסהד שיצא ב-1994 הוא אבן דרך בז'אנר הטריפ-הופ, שמשלב ביטים איטיים, אווירה קולנועית, עבודת סקראצ'ינג מופלאה,ותחושת ניכור ומלנכוליה מסוגננת. הקול השברירי והמהפנט של בת' גיבונס, יחד עם ההפקה הקודרת והחדשנית של ג'ף בארו, יצרו קלאסיקה מיידית. שירים כמו “Glory Box”, “Sour Times” ו-“Roads” הפכו לסמל של תקופה ואווירה – אפלה, מסתורית וממכרת.
David Bowie - Earthling (1997)
האלבום Earthling יצא ב-1997 בדיוק כשהדראם נ' בייס (הידוע גם כג'אנגל) והאינדסטריאל ביעבעו חזק ושלטו במוזיקה המודרנית של אותה תקופה.מדובר באלבום מאוד שנוי במחלוקת. כשיצא האלבום הוא התקבל אצלי כמו אצל רבים ברגשות מעורבים, בהתחלה הטלתי ספק בכך שפתאום קם אדם, כוכב רוק בן 50 בשלב מאוחר של הקריירה שלו ומחליט לחקור סגנון חדש, מרגיש כמו שינוי מאולץ. בזמן שרוב בני דורו נאחזים ברוק הקלאסי ולעיתים מגיעים למקומות פתאטיים ומגוחחים, בואי לוקח סיכונים ונשאר רלוונטי.בשלב הבא של ההאזנה ניסיתי להתעלם מהעובדה שזה תקליט של בואי ופשוט להנות מתקליט דראם נ' בייס טוב, אבל אז זה מכה בך ואתה פתאום מבין שזה לגמרי אלבום של בואי עם האיכות הייחודית שלו ועם כל היצירתיות שהוא מסוגל לה בסאונד חדש, ומראה לכולם ולכולן מאיפה משתין הדראם אנד בייס.דיוויד בואי, זיקית מוזיקלית ידועה, ,תמיד השכיל לדבוק בטרנדים של התקופה, ולהמציא את עצמו כל פעם מחדש (כל זמן שלא הכתיב הוא בעצמו את הזרם). אף אמן אחר במוזיקת רוק לא המציא את עצמו מחדש פעמים רבות כ"כ כמו בואי ומדהים לראות איך הוא שולט בכל ז'אנר שהוא מתנסה בו.זהו ללא ספק האלבום הכי טוב של בואי מאז Lets Dance שיצא ב-1983, בואי חוזר במלוא העוצמה ומכה את הנייטיז בכל הכוח.האלבום נפתח בשיר 'Little Wonder' המעולה עם סאונדים תעשייתיים שמתפוצצים לך בראש, משם גולש לעוד כמה שירים חזקים כמו 'Dead Man Walking', ' ו-'I'm Afraid Of Americans' (אותו הפיק סולן להקת ניין אינץ' ניילז טרנט רזנור). אלבום קטלני שצריך ללמוד איך להאזין לו. 
Kruder & Dorfmeister - The K&D Sessions (1998)
מהקלאסיקות הגדולות של סוף הניינטיז. צמד הדי ג'יי והמפיקים האוסטריים משלב אלמנטים של אסיד-ג'אז, דאב ודראם אנד בייס, לוקח את המאזין למסע מוזיקלי מרתק, מהפנט ומעושן באמצעות רצועות מקוריות, גרסאות דאב, גרובים מאיטיים, דגימות ורמיקסים.
קלאסיקה שהתקבלה מעולה אצל הקהל ואצל המבקרים ומכרה למעלה ממיליון עותקים מאז שיצאה בשנת 1998, יצירה שעומדת בשורה אחת עם Endtroducing של DJ Shadow
ליבה של מדונה תמיד היה במועדונים, למוזיקה שלה תמיד היו קשרים הדוקים לתרבות הריקודים מהאלקטרו הניו יורקי של להיטיה הראשונים ועד לגרוב ההאוס המלא של "Vogue"', אבל האלבום Ray of Light נחשב לקפיצה הגדולה של מדונה אל תוך האלקטרוניקה. זו הפעם הראשונה שהוד מלכותה לקחה דאנס אלקטרוני והפכה אותו לחומר גלם לפופ על-עולמי.
שירים כמו Frozen, Ray of Light ו-Drowned World/Substitute for Love משלבים סינת’ים רחבים, ביטים אלקטרוניים מהירים, לופים וטקסטורות טרנס / טכנו, לצד גיטרות וסאונד אורגני וסאונד עמוק, אך נגיש למיינסטרים, עם הפקה פורצת דרך וחדשנית של מפיק העל - ויליאם אורביט. שהוסיף צבעים וצלילים חדשים למלאכת הפופ המבריקה שתמיד הייתה הסימן המסחרי שלה. האלבום הגיע למצעדים בכל העולם, כולל ארצות הברית, וחיזק את המעבר של אלקטרוניקה מבריטניה ואירופה אל התרבות הפופולרית העולמית.
הסאונד החושני האטמוספרי של הצמד הצרפתי ניקולס גודין וז'אן-בנוּאַה דוֹנקל הפך אותם לחריגים בנוף המוזיקה האלקטרונית של סוף שנות ה-90.
בניגוד למוזיקת הדאנס על כל גווניה, Air השכילו לייצר אלקטרוניקה רכה מאופקת ומעודנת עם סאונד חלומי, קטיפתי, מוקפת באוויר ולא במובן של חמצן, יותר כזה שמחוץ לאטמוספרה, חללי משהו.. פסקול ללילות שקטים, לבוקר שאחרי המועדון, לסיגריה שאחרי (וגם זו שלפני) ,להתענג עליו.
"Moon Safari" - אלבום הבכורה המופתי שהניב להיטים גדולים כמו "Sexy Boy", "All I Need" ו-"Kelly Watch The Stars" הפך לקלאסיקה מיידית ומאותו הרגע הפכו אייר לאחד ההרכבים האלקטרוניים המשפיעים ביותר של שנות ה-2000.אייר הושפעו ממגוון רחב של סגנונות מוזיקליים : פופ חללי, אמביאנט, דיסקו, גל חדש, סרטים איטלקיים, פסיכדליה ורוק מתקדם ,וכמובן הרבה סרג' גינסבורג ופינק פלויד, כולם משתלבים במוזיקה בצורה חלקה ואלגנטית, מה שהופך אותם למעניינים כ"כ ובלתי נמאסים.כל היופי הזה בא לידי ביטוי ע"י מגוון מפתיע של כלי נגינה (גיטרות אקוסטיות, חלילים, פסנתרים, מפוחית, נבל וכלי מיתר רבים) לצד אינספור סינתיסייזרים , סיקוונסרים ומכונות.
Infected Mushroom - Classical Mushroom (2000)
אינפקטד מאשרום הישראלי החלו כהרכב גואה טראנס וטראנס פסיכדלי, אך עם השנים שילבו סגנונות רבים הכוללים רוק, דאבסטפ, ומוזיקה אלקטרונית ניסיונית. אינפקטד צברו עם השנים מוניטין בין-לאומי, ונכנסו מספר פעמים לרשימת 100 הדי-ג'יים הטובים בעולם של המגזין DJ Mag. ההרכב ידוע בהופעות חיות אנרגטיות הכוללות לעיתים קרובות נגנים (גיטרות ותופים) לצד הציוד האלקטרוני.האלבום הראשון "The Gathering" שיצא ב-1999 ביסס את המעמד של הלהקה בסצנה העולמית והביא סאונד אפל, מלודי ומורכב יותר לז'אנר הגואה-טראנס, אך האלבום השני "Classical Mushroom", שיצא בשנת 2000 פרץ את הדרך ונחשב לאלבום שעיצב את ז'אנר הטראנס הפסיכדלי המלודי. הוא כולל את היצירה האייקונית "Bust A Move" ונחשב עד היום לאחת הדוגמאות הטובות ביותר לסאונד הקלאסי של הלהקה. האלבום הפך להיות אחד האלבומים המוכרים והמזוהים ביותר עם אינפקטד מאשרום בפרט והז'אנר בכלל, הוא הגיע בישראל למעמד של אלבום זהב תוך כשנה, הישג בולט לאלבום טראנס, מה שהוביל את ההרכב לפרסום רב.
St. Germain - Tourist (2000)
האלבום Tourist של St. Germain (שם הבמה של המוזיקאי הצרפתי לודוביק נוואש) יצא בשנת 2000 ונחשב לאחד מאלבומי הניו-ג'אז/לאונג' המובילים של התקופה.
האלבום משלב האוס צרפתי, נשמה (soul), ג'אז, דיפ האוס תוך שימוש בקטעי סמפול של מוזיקת בלוז אפרו-אמריקאי וג'אז ישנה לצד ביטים אלקטרוניים מהפנטים.
אלבום אטמוספרי במיוחד שעובד עד היום. 
אחרי ההצלחה המטאורית של אלבומם פורץ הדרך OK Computer, כשכל העולם כבר הכתיר אותם ליורשי הכתר של הרוק האלטרנטיבי, Radiohead עשו את המהלך הכי לא מתבקש – ודווקא בגלל זה הכי אמיץ. במקום עוד הפקה מרשימה של רוק אלטרנטיבי, הם משכו את השטיח מתחת לרגליים של עצמם ושל הקהל ויצרו אלבום נסיוני עם סאונד אלקטרוני מובהק. מדובר ביצירה שהעזה להתרחק עוד הרבה יותר ממבנה השירים הקונבנציונאלי: הגיטרות נדחקו הצידה לטובת מגוון רחב יותר של כלים ואפקטים אלקטרוניים, עם השראות מ- Aphex Twin, Autechre,ג'אז חופשי וקראוט-רוק.האווירה באלבום קודרת ומנוכרת (אך יחד עם זאת עם סאונד עמוק ואינטימי), רדיוהד לקחו את העולם האלקטרוני הקר והמנוכר, והזריקו לתוכו לב פועם. יש אינטימיות כמעט מטרידה. הקול של תום יורק נשמע לעיתים כמו עוד כלי במיקס – מרוסק, מסונן, מרוחק – אבל דווקא דרך הפילטרים האלה נוצרת פגיעוּת חדשה. האלבום התקבל באמביוולנטיות בקרב הקהל: מעריצים רבים של הלהקה סלדו מהצליל האלקטרוני המאפיין אותו, בעוד שאחרים ורוב מבקרי המוזיקה הופתעו לטובה מהתפנית החדה והמרעננת.
בהתחלה זה בילבל חלק מהקהל בהאזנות הראשונות, לא מעט מעריצים הרגישו נטושים ("איפה הגיטרות?") אבל עם הזמן התברר שזה לא צעד אחורה אלא קפיצה קדימה.לא מדובר באלבום שאתה מזמזם אחרי האזנה ראשונה; זה אלבום שאתה שוקע לתוכו. האלבום לא רק ששרד את מבחן הזמן – הוא הפך לאבן דרך, כזה שסימן לרוק האלטרנטיבי שאפשר להמציא את עצמך מחדש גם בשיא ההצלחה, ושאלבום מיינסטרים יכול להיות ניסיוני עד הקצה. כיום נחשב לאחד האלבומים החשובים של תחילת המילניום.
The Avalanches - Since I Left You (2000)
יצירת מופת קליידוסקופית ושמחה של דיסקו-פופ שטוף שמש.
אלבום הבכורה המופלא של ה- Avalanches - הרכב אלקטרוני אוסטרלי הידוע בזכות השימוש בדגימות אקלקטיות במיוחד. האלבום Since I Left You שיצא בשנת 2000 כולל למעלה מ-3500 (!) דגימות של תקליטים, סרטים ותוכניות טלוויזיה עלומות. התוצאה - מסע גאוני בן שעה המורכב מכ"כ הרבה דמיון ויצירתיות עם המון שכבות סאונד חופפות בכל רגע נתון, כאשר כל רצועה זורמת בצורה חלקה אל הרצועה הבאה.
חווית האזנה אולטימטיבית שתגרום למאזין להבחין במשהו חדש בכל האזנה. הרפתקאה של ממש. אם אתם מחפשים אסקפיזם - זה כאן.
We are the synchronizers
Send messages through time code
Midi-clock rings in my mind
Machines gave me some freedomSynthesizers gave me some wings
They drop me through 12-bit samplers
We are electronic performers
We are electronics
כך נפתח אלבום האולפן השני של Air, מעיין הצהרת כוונות שעומדת בגאון עם המוזיקה שבאלבום.
בניגוד לאלבומם הראשון ולפסקול Virgin Suicide שהתמקדו באלקטרוניקה רכה מאופקת ומעודנת עם סאונד חלומי, קטיפתי, פה מדובר באלבום הרבה יותר אפל עם השפעות מובהקות של רוק מתקדם משנות ה-70.
דמיינו לעצמכם שילוב בין קראפטוורק לקאמל ופינק פלויד עם מגוון מפתיע של כלי נגינה (גיטרות אקוסטיות, חלילים, פסנתרים, מפוחית, נבל וכלי מיתר רבים) לצד אינספור סינתיסייזרים , סיקוונסרים ומכונות, והפקה עוצרת נשימהה. נפלא!
אחרי למעלה מעשר שנים מאז האלבום Portishead, משחררים פורטיסהד את אלבום האולפן השלישי העונה לשם המתבקש - Third.אלא שהפעם פורטיסהד חוזרים עם סאונד שונה לגמרי, תוך שמירה על האווירה האפלה, הקדרות העמוקה ותחושת השבר הרגשי שאופיינית להם כ"כ.הטריפ-הופ הרך והאווירתי הוחלף במקצבים כבדים, מהורהרים, גיטרות עזות, שימוש הרבה יותר אגרסיבי בסמפלרים והשירה של בת' גיבונס הסולנית שנשמעת הרבה יותר קרה ומרוחקת. מי שמחפש את האלקטרוניקה הרכה שאיפיינה את שני האלבומים הראשונים עשוי להתאכזב בהאזנה הראשונה, אבל שווה לתת לזה צ'אנס.
מדובר באלבום אוונגרדי, הרפתקני, מאתגר, מעוצב להפליא, מפתיע בכ"כ הרבה מובנים, לפעמים מרתיע, אבל מתגמל. מאוד!
Daft Punk - Random Access Memories (2013)
אלבום האולפן הרביעי והאחרון של הצמד האלקטרוני הצרפתי דאפט פאנק שכולו מחווה מרהיבה לעידן הדיסקו, הפאנק והסינת' של שנות ה-70 וה-80בשיא עידן ה-EDM שינה האלבום את כיוון המחשבה והחזיר את הגרוב האנושי עם שימוש בכלים חיים, הקלטות אנלוגיות ועבר מההפקה הדיגיטלית הקודמת של הצמד, כבדת הדגימות, לגישה "אנושית" שהשתמשה רבות בכלי נגינה חיים וטכניקות הקלטה אנלוגיות. האלבום כולל את הלהיט הענק "Get Lucky" עם Pharrell Williams"going back to go forward" - כך תיארו דאפט פאנק את הסאונד של האלבום.
