ה- Pretenders (או כמו שרשת ג' קראו להם באייטיז - מעמידי הפנים) חצתה, יותר מכל להקה אחרת, את הגשר שבין פאנק / ניו-וייב לפופ ויצרה מיזוג אלגנטי ומסוגנן בין רוק אנד רול (הרבה בהשראת הרולינג סטונס והקינקס), פאנק ופופ, והכל בגישה מגניבה ייחודית ונגישה.
כריסי היינד ביססה את עצמה ככותבת שירים נשית מובהקת וכזמרת אנרגטית שנכנסה לתפקיד הגברי המסורתי של סולן רוק אנד רול ועיצבה אותו בדמותה. כריזמה בערימות, ההתלהבות, הכנות והבוטות, תוך שילוב רגישות מלודית עזרה להוק המוזיקלי שלהם להיות כל כך ייחודי.
הגיטריסט ג'יימס הונימן-סקוט המופלא היה אחראי אף הוא לרבים מהרעיונות המלודיים.
שני האלבומים הראשונים שלהם הם מהמכוננים של שנות ה-80. לא ממש פאנק טהור אבל עם יותר אנרגיה מרוב אלבומי הפאנק שיצאו כמה שנים קודם לכן.
