אלבומו פורץ הדרך של מייק אולדפילד יצא ב- 1973 והיה האלבום הראשון שהוציאה חברת התקליטים וירג'ין רקורדס.
 אולדפילד, שהיה אז בן 19 בלבד, ניגן בעצמו כמעט על כל עשרות כלי הנגינה באלבום (גיטרות חשמליות ואקוסטיות, פסנתר כנף ועוגב, מנדולינה, טימפני, משרוקית פח, וכמובן הפעמונים הצינוריים המפורסמים).
 האלבום מורכב משני קטעים אינסטרומנטליים ארוכים (Part I ו-Part II) המשלבים רוק מתקדם, מוזיקת פולק ומוזיקה קלאסית.   
האלבום נפתח עם הקטע הידוע שהתפרסם לאחר ששולב בסרט האימה "מגרש השדים" (The Exorcist), מה שהפך את האלבום להצלחה מסחרית אדירה. משם מתחילים להתווסף עוד ועוד כלים שכולם מתמזגים בצורה מסודרת זה עם זה לכדי יצירה אחת שופעת ומרגשת של מקצבים, צלילים והרמוניות.   
לאורך האלבום, הטמפו נע בין רך לעוצמתי ויוצר שיאים מוזיקליים מצוינים שמאפשרים למאזין שקיעה הדרגתית לתוך כל חלק ייחודי של היצירה ומרגשים את האוזניים בפראות.  
מנדולינות וגיטרות ספרדיות מצטרפות לאורגנים וקלידים חורקים, בעוד פעמונים מוזרים מהדהדים במרחק. במהלך האלבום, מכריז אולדפילד על כל כלי שניות לפני שהוא נשמע.
היצירה מסתיימת בצליל המאיים של פעמוני הצינור -ה- Tubular Bells, כלי עוצמתי ודומיננטי שמדמה פעמוני כנסייה גדולים.
 זהו אחד האלבומים המשפיעים ביותר בתולדות המוזיקה המודרנית, מסע אלוהי אל עולם מוזיקת העידן החדש.