אחד האלבומים של ווייט שאני אישית הכי אוהב זה Old Rottenhat שיצא ב-1985. אלבום קטן (די אנדר-רייטד) המשלב מנגינות מתוקות עם פוליטיקה נושכת. שירי פופ מלוטשים המונעים ע"י מקלדת סינת'י מינימליסטית , מכונות תופים וכלי נגינה מגוונים (בינהם עוגב) שמלווים את קולו שמעולם לא נשמע יפה ושברירי כמו באלבום הזה.
לפעמים זה לוקח זמן להבין ולאהוב את רוברט וייאט, הוא לא קל לעיכול, אבל זה גדל עליך ממש כמו טעם נרכש, וכשהוא כבר נרכש הוא טעים מאין כמותו. מי שלא טעם מפסיד, מומלץ בחום
