אלבום האולפן השלישי של להקת הרוק הניסיוני האמריקאית Mr. Bungle בראשות מייק פאטון (סולן להקת Faith No More) שיצא בשנת 1999, נחשב לאחת היצירות הכי נגישות (טוב, הכל יחסי) של הלהקה. ב- AllMusic תיארו את המוזיקה של מר באנגל כ"מקבילה מוזיקלית לסרט של דיוויד לינץ'", זוהי להקה שמטרתה היחידה היא לשבור את כל חוקי המוזיקה הקיימים, והיא לא מהססת לקחת סיכונים.
האלבום שואב השראה ממגוון רחב של סגנונות מוזיקליים ומתאפיין במעבר מהיר בין הז'אנרים: דת' מטאל, פוסט-רוק, טכנו, פופ חללי משנות ה-50, מוזיקה ערבית, טורקית, אסייתית,אוונגרד איטלקי, קאנטרי, מוזיקת מערובני ספגטי, מנגינות קרקס מעוותות,  סווינג, ג'אז, בוסה נובה, רוקבילי, דו וופ בסגנון זאפה, טנגו ואפילו כלייזמר. 
למרות שהוא נחשב האלבום הכי סולידי שלהם, עדיין מדובר בטירוף מוזיקלי חכם, פרוע, עמוס הפתעות והומור אפל.