הצמד האוסטרלי Dead Can Dance תמיד בחן את הצמתים בין ז'אנרים מוזיקאליים , גיאוגרפיות, צלילים, תרבויות מודרניות ופרמיטביות כאחד, מוזיקה עממית ומוזיקה עכשווית. מרדף מלומד ועומק מוזיקלי החוקר מסורות עממיות אירופאיות, פורץ את גבולות השפה וממזג פעימות שבטיות, צלילי סביבה, סגנונות מוזיקליים ומסורות דתיות מרחבי העולם. הכוח היצירתי שלהם זה קולה המכשף וסגנון השירה הייחודי של הזמרת ליסה ג'רארד ומערך כלי נגינה העממיים שצבר ברנדון פרי במהלך השנים.
"The Serpent's Egg" - האלבום הרביעי שיצא ב-1988 ונחשב לאחד האלבומים היותר משובחים של הלהקה כשהם בשיא יצירתם.
האלבום נפתח עם "The Host of the Seraphim" מהקטעים היותר מפורסמים של הלהקה שבו מייללת ליסה ג'רארד את ליבה בשירה אניגמטית חסרת מילים ובליווי העוגב, ומסתיים ב- "Ulysses" עם לופ האורגן היפיפה והשירה המהפנטת שם ברנדן פרי.