בק התנסה בכ"כ הרבה ז'אנרים וכ"כ הרבה גישות , כל אלבום של בק שונה מקודמו. גם האלבומים עצמם הם כ"כ ורסטיליים ובכל אחד מהם יש הרבה מאוד רבדים.
לאלבום Sea Change יש קו אחיד מתחילתו ועד סופו - אלבום רך, מאופק, עדין ומלנכולי נטול האקספרימנטליות , האקלקטיות והרישול שהפכו להיות סימן ההיכר של בק (במובן החיובי כמובן).
את הקו העדין הזה הוא החל כבר באלבום Mutations הנפלא שיצא 4 שנים לפני כן ב-1998, אלא ששם היו גם רבדים נוספים (שילובים של קאנטרי, פולק, בלוז, בוסה נובה). בדומה  ל- Mutations,  גם Sea Chang הופק ע"י המפיק האגדי נייגל גודריץ' (שהפיק את כל אלבומי רדיוהד, כמו גם פול מקרטני, U2, פייבמנט, אר.אי.אם. ורוג'ר ווטרס ועוד...).גודריץ' טיפל באלבום בעדינות המתבקשתת, הסאונד של האלבום חם ועוטף, עם גיטרה אקוסטית, מקלדות עדינות  שנתמכת בעיבודי מיתר מפוארים (שמזכירים את מלודי נלסון של סרג' גינסובורג ואת סקוט ווקר).   המיתרים, הגיטרה והקולות של בק מתמזגים כולם לכדי הרמוניה מלודית שקישטה את שברון הלב שמהווה את נושא האלבום הזה (רוב השירים באלבום  נכתבו לאחר פרידה מחברתו וארוסתו במשך שנים רבות).
אין ספק שזהו אחד מהאלבומים הטובים והשלמים ביותר של בק.