אחד האלבומים הכי חריגים ומסקרנים בדיסקוגרפיה של ה-Dead.
ב-1978, כשהפאנק כבר בועט והדיסקו שולט ברחבות, הלהקה בוחרת ללכת לכיוון גרובי, עירוני ומלוטש יותר – ועדיין להישאר היא עצמה.
בתקופתו הוא התקבל בקרירות יחסית – מעריצים רצו יותר פסיכדליה, פחות דיסקו.
עם השנים הוא זכה להערכה מחודשת כאלבום שמראה כמה ה-Dead היו פתוחים לספוג את הרוח של סוף הסבנטיז.