אלבום חדש לאחד הקולות המשמעותיים באינדי החדש, לאחר שהאלבום הקודם היה מועמד לשני פרסי גראמי והגיע למאות מיליוני האזנות בשירותי הסטרימינג.
 
לאחר עשור של הקלטות מאולתרות במרחבים תעשייתיים, קרוואנים ועליות גג, האלבום הרביעי של ג'פניז ברייקפסט מסמן את יציאתה הראשונה של הלהקה מתוך אולפן הקלטות מקצועי. בהפקתו של זוכה הגראמי בלייק מילס, הסולנית והיוצרת מישל זאונר מתרחקת מהאור הבוהק והאופטימיות שאפיינו את קודמו, Jubilee, ובוחנת גלים עמוקים של מלנכוליה – אותה קרקע פורייה של משוררים רגע לפני השראה. התוצאה היא יצירה בוגרת, מורכבת ומהורהרת, שמזכירה ברומנטיות שלה רומן גותי סוחף.
 
האלבום נולד מתוך תקופה מטלטלת בחייה של זאונר, שבמהלכה האלבוםJubilee  והביוגרפיה שלה Crying In H Mart  הפכו אותה לכוכבת והגשימו את שאיפותיה האמנותיות העמוקות ביותר. אולם בתוך כל ההצלחה, היא מצאה עצמה מתמודדת עם האירוניה של התשוקה – החיבור הבלתי נמנע בין אושר לתחושת אבדון. "נשאבתי לתוך החלום שתמיד רציתי," היא מספרת. "הרגשתי שאני עפה קרוב מדי לשמש, ואם אמשיך כך – אני הולכת להתרסק."
 
סיפורו של איקרוס ודמויות אחרות שנידונו להרס עצמי חוזר שוב ושוב באלבום, שבמרכזו ניצבת הסכנה שבתשוקה. האלבום נוגע במחזורים של פיתוי, חטא ועונש. 
העצבות היא אכן המפתח הרגשי של האלבום, אך מדובר בעצב מסוג אחר – מלנכוליה מעודנת ומודעת לעצמה, הכרה ברגעיות היפה אך הטרגית של המציאות. בתוך המרחב הזה, זאונר מוצאת ניצוצות של תקווה, אותם העוגנים האנושיים שהמשוררים לפני ואלו שיבואו אחריה ממשיכים לאחוז בהם – אהבה ויצירה. תחושות אלו מהדהדות לאורך כל האלבום אך מגיעות לשיאן בשיר הסוגר, Magic Mountain, דיאלוג עם הרומן הקלאסי של תומאס מאן.