אלבום הבכורה של ה- Chemical Brothers   לקח את תרבות הרייב, הברייקביט וה־acid house של תחילת ה־90 והפך אותה לאלבום שאפשר להאזין לו בבית ולא רק לרקוד איתו במחסן נטוש. זה רגע מכריע שבו האלקטרוניקה מפסיקה להיות סצנה סגורה והופכת לשפה תרבותית רחבה. האלבום גישר בין האנדרגראונד למיינסטרים והציב אותם בחזית החדשנות במוזיקה האלקטרונית 
האלבום הגדיר את הסאונד של ה- Big Beat: בס שמן, ביטים שבורים, סמפלים רוקיסטיים, אנרגיה פאנקית - בלעדיו קשה לדמיין את Fatboy Slim, The Prodigy בגרסתם המאוחרת, ואפילו את האלקטרוניקה האצטדיונית של סוף שנות ה־90.בדומה ל-  Experience של הפרודג'י הם גם  תרמו לשינוי תפיסת האלבום האלקטרוני, זה לא אוסף טראקים לרחבה אלא יצירה רציפה, עם מתח, נשימה ודינמיקה. כאן מתחיל המעבר מאלבום פונקציונלי לאלבום קונספטואלי – דבר שישפיע בהמשך גם על דאפט פאנק, Underworld ואחרים.ההופעות שלהם חרגו משני תקליטנים על הבמה עם ציוד, הם הזכירו קונצרט רוק ופנו לקהל רחב יותר מעבר לחובבי מוזיקה אלקטרונית. הם הצליחו לפנות לקהל שהיה רגיל יותר להופעות ולמוזיקת גיטרה באותה מידה שהם הצליחו לפנות לקהל שאוהב מוזיקת דאנס.מאמצע שנות ה-90 ולאורך כמה אלבומים משובחים, הביאו איתם איתם האחים הכימיקליים הרבה רעיונות חדשים וגרמו לנו לרצות לחשוב לא פחות מלהניע את הישבן.