אלבום אולפן משנת 1978 של המלחין, המפיק והמוזיקאי הבריטי המוערך בריאן אינו, הנחשב ליצירה מכוננת וכאלבום הראשון שזכה לתווית הרשמית של מוזיקת אווירה (אמביינט). האלבום נועד ליצור סביבת האזנה רגועה ולהפיג מתח, והוא מורכב מארבע רצועות ארוכות שנוצרו באמצעות לולאות טייפ באורכים משתנים. אין דרמה, אין שיא, אין קצב, יש הרבה מרחב. אינו הגה את הרעיון לאלבום לאחר שבילה שעות בהמתנה בנמל התעופה קלן בון (Cologne Bonn Airport) והתאכזב מהמוזיקת רקע המשעממת שהושמעה שם. מטרתו הייתה ליצור סוג חדש של מוזיקת רקע שאינה רק גירוי שמיעתי פסיבי, אלא מוזיקה שתוכל "להכיל רמות רבות של תשומת לב מבלי לאכוף אחת מסוימת" – כזו שהיא "ברת התעלמות באותה מידה שהיא מעניינת". הוא התכוון שהאלבום, שהתנגן בסופו של דבר כמיצב סאונד בטרמינל הימי של נמל התעופה לה גוארדיה בניו יורק, יעניק למאזינים "שקט ומקום למחשבה" האלבום נחשב לאבן דרך וליצירה שהגדירה את האסתטיקה של מוזיקת האמביינט, והשפיעה רבות על מוזיקה אלקטרונית, פסקולים ומוזיקת פופ. מבקרים שיבחו את האלבום על יכולתו הייחודית ליצור אווירה רגועה ויפהפייה מבלי לדרוש תשומת לב מלאה, בעוד אחרים מצאו אותו פשוט מדי או משעמם. בשנת 2016, המגזין Pitchfork דירג אותו כאלבום האמביינט הטוב ביותר בכל הזמנים.