המוות אינו מחוסר עבודה, ואנחנו כ"כ זקוקים לדבש הז
ה...
כבר עברו מעל ל-45 שנה מאז יצא פלונטר לאויר העולם, ואם גם עכשיו האלבום הזה נשמע זר ושונה להווייה המיינסטרימית, קשה לתפוס עד כמה הוא היה שונה מכל מה שנחשב "נכון" במוסיקה הישראלית בזמן אמת.
עד כמה נחשב פורטיס לעוף מוזר, לעב"מ שלא מהעולם הזה?
בישראל של סוף שנות השבעים לא היתה סצנת מועדונים ובתקשורת המשודרת והכתובה לא היה כמעט מקום לעיסוק במוסיקת רוק "רגילה" שלא לדבר על מוסיקת שוליים. לא ביקורות, לא סקירת הופעות לא ראיונות, בטח לא התייחסות ליוצרים מהשוליים כאל גיבורי תרבות. עיתון העיר התל אביבי והגישה החדשה לנושא הגיעו רק ב-1980. דווקא על רקע זה הביא רמי פורטיס לשינוי ברוק הישראלי, שינוי שעיקרו הפניית תשומת לב רבה יותר לשוליים ופתיחת דלת לאמנים וסגנונות שלא היו חלק מהזרם המרכזי.
פורטיס יציין 70 ב- 7.7.24 ואנחנו יותר משמחים לחגוג איתו עם מהדורה מחודשת,כפולה, וצבעונית של פלונטר (180g) הכוללת מלבד התקליט המקורי גם תקליט בונוס ובו:
חמישה קטעים מג'ם סשן ביתי שהוקלט ב- 1975 בביתו של אורן אדר בורלא (שהלך לעולמו לא מזמן, ובאינסרט המצורף לתקליט יש טקסט נהדר שהוא כתב) , בין היתר מכילים קטעי הג'ם גרסאות מוקדמות של 'דבש', 'המוות אינו מחוסר עבודה' וקטעי שירה ודיבורים מאולתרים.
עוד בתקליט, השיר 'תני לי את זה' שהוקלט לאלבום המקורי אך לא נכלל בו, את 'אין לי זמן להיות עצוב' מתוך פסקול הסרט דיזנגוף 99 וגרסה בהופעה חיה עם להקת תמוז של אינקובטור.
