מיד עם הפרדותי מירמי וג׳נגו, קיבלתי מחיים לרוז את הסאמפלר שלו לכמה שבועות.
היו שירים שיועדו לאלבום השני של תערובת אסקוט וכבר נוגנו בהופעות כמו ״אהבה חדשה״,
״יקירתי״, ״העיר הגדולה״, ״תחנות דלק״ ו״הדוד שמחה״, אליהם הוספתי את ״רבים הימים״,
״משהו שאני לא יכול״ ו״חרש, ביבבה״ והתחלתי חזרות עם קרני פוסטל, חברתי מימי בית הספר היסודי ומוזיקאית חדשנית, חברת להקת האינדסטריאל ״DXM״, שחזרה זה עתה משהות ממושכת בלונדון: אקוסטית, צ׳לו ושני קולות.
עם רצון למצוא גוון חדש, גם במילים - פניתי לדן תורן, נפגשנו וכתבנו את ״ליד עצמך״
דן זיהה צורך שלי ביד אומנותית עוטפת והמליץ לי לדבר עם שולי רנד, נפגשנו ומיד התחלנו לעבוד על עריכת שירי האלבום.
מדי פעם הגיע אלי לדירת החדר הצנועה שלי לכתוב איתי, בין היתר את ״העיר הגדולה״ ואת
״משהו שאני לא יכול״. במקביל שולי מלווה אומנותית את מופעי הדואו של קרני ושלי ומצטרף מדי פעם להופעות אורח כזמר (נפלא)
סגרתי עם ״ויליג׳ מיוזיק״, אולפן מצוייד וגמיש בהרצליה ועם דדי טל, סאונדמן מבריק וחקרן
והתחלנו להקליט את הבסיס: סימפולים מתקליטי ג׳אז, פאנק, אינדי, מטאל ואראנבי שהפכתי
ללופים., עליהם, מאוחר יותר, הוספנו חברים מוכשרים:
ורד קלפטר, אמיר צורף, ז׳אן פול זימבריס, זוהר פרסקו, ג׳וני שועלי, ג׳נגו, רע מוכיח וכמובן קרני עם הצ׳לו וחיים לרוז והבס
30 שנים מאוחר יותר מצאנו את המיקסים המקוריים ודדי טל מיסטר מחדש לויניל איכותי וכפול
ב45 rpm
הסאונד מבריק ומשובח יותר מאי פעם