יש רגעים שבהם המילים הופכות צפופות מדי, והאוויר בחוץ דחוס ומאיים. אנחנו מהלכים כבר שבועיים וחצי בתוך מציאות שסועה, בלב מלחמה שאין לה סוף נראה לעין, מחפשים אחיזה במשהו שמרגיש כמו בית, כמו הבטחה שקטה שהיופי עוד קיים.
ובדיוק לתוך הסדק הזה מבקש תומר להכניס אור.
הדרך לאלבום הזה נסללה דרך "נרדם מתעורר", הסינגל שזכה לחיבוק חם מהרדיו, ולכד מבלי לדעת, את התחושה הזו, שכולנו שותפים לה בימים אלה, של תנועה בין חלום למציאות, בין הקיפאון של הלילה להתעוררות ליום חדש ומורכב, מצאה במוזיקה של תומר בית חם ומדויק.
המוזיקה של תומר היא כמו שמיכת טלאים, אבל באלבום החדש, השמיכה רחבה יותר, עוטפת יותר. יש בו משהו שמבין את העצב שלנו מצד אחד, ואת האופטימיות הבלתי ננלאית מצד שני. בלי לבקש מאיתנו להסביר אותו. תומר לא מנסה "לנצח" את המלחמה במוזיקה שלו; הוא פשוט יוצר מרחב שבו מותר לנו רגע לנשום, רגע להרגיש, רגע להיזכר מי היינו לפני שהכל התחיל שוב לרעוד.
בעיצומה של תקופה שבה הלב פצוע והנפש מחפשת מרפא, "בשיחות עם עצמי", אלבומו החדש, מבקש להזכיר לנו שהמוזיקה היא לא מותרות, אלא הכרח. היא הנחמה הגדולה, השקט שאחרי הסערה, והקול שאומר לנו בלחש, אבל בביטחון, שהטוב עוד יחזור.
את עטיפת האלבום ציירו יחד ענבל איל, הצלמת והאמנית, אשתו של תומר ובנם בן ה 4- נח.