הפס הקול לקלאסיקת הפשע המצחיקה האפלה של קוונטין טרנטינו Pulp Fiction הוא עוד הומאז' לפרשת האהבה הגדולה של טרנטינו עם הרוק האמריקאי.
הפסקול (כמו גם שאר הפסקולים של קוונטין טרנטינו) הוא דוגמה מובהקת, הפעם מהכיוון המוזיקלי, שמסבירה מדוע הוא יוצר הסרטים המדובר ביותר של שנות ה-90.  הבמאי שהמוסיקה היא חלק בלתי נפרד מיצירתו, שיודע לעשות את הבחירות המוזיקלית הנכונות, לשלב סגנונות, לייצר את האווירה הנכונה, ולהפיח רוח חיים בשירים ישנים (כמו לדוגמא  "Girl You'll Be a Woman Soon" של ניל דיימונד, בביצוע Urge Overkill).
הפסקול, בדיוק כמו הסרט, מצליח להעביר את אותו אנדרנלין מיוזע ,מתח מעורפל ומיניות חסרת מעצורים שמאפיינים את סרטיו עם מגוון מוזיקלי עוצמתי בשילוב קטעי דיאלוג נצחיים מתוך הסרט,
רגעים של אלגנטיות ("Let's Stay Together" המפואר של אל גרין ו"Son of a Preacher Man" היפהיפה של דאסטי ספרינגפילד, "Lonesome Town" המדהים של ריקי נלסון) לצד דגימה נדיבה של סרף-רוק (הטורנדוס וכמובן Mirislou של דיק דייל -הרצועה הפותחת הבלתי נשכחת של הסרט ושל הפסקול)