King Crimson - Lizard
Limited Edition 200 gram vinyl (40th anniversary) mixed by Steven Wilson & Robert Fripp
כמעט לכל מי שגדל בחנויות תקליטים היה מתישהו מוכר מנטור. אחד כזה שמרחיב את אופקיך המוזיקליים, שעוזר לך לבנות את התקליטייה, זה שאתה מאמין לו ולטעמו, ותמיד חוזר אליו לקבל הצעות והמלצות נוספות שיתאימו לטעם שלך, שהוא כבר למד להכיר. זה שהמשיך מאיפה שהאחים הגדולים הפסיקו.
כילד מתבגר גם אני הייתי מבלה שעות קסומות בחנויות התקליטים בת"א ומוצא בהן מפלט (האוזן, החור, אלגרו, פיקדלי, קידמת עדן,בית התקליט, פאז).
כמי שגדל ברמת השרון, אחת מהחנויות אותן נהגתי לפקוד בחזרה מהתיכון (ובעיקר בהברזה מהתיכון) היתה 'אוקטבה' ברמת השרון, חנות קטנה עם אורך חיים קצר, ומוכר אחד עם שיער ארוך בשם אמיר טישינקל - משוגע, משוגע בקטע טוב, היה סוג של גורו עבורי, כזה שלא העזת לצאת נגד הקביעות הנחרצות שלו, חלק מהאלבומים המכוננים בתקליטייה שלי הם בזכותו.
בתור נער בן 16 שמאוד אהב פרוגרסיב וכל השיט הזה, ורצה לחקור ולגלות עוד מהחומר המתקדם הזה, ביקשתי מטישינקל שיכניס אותי יותר עמוק לעולם הפרוג. באחד הביקורים טישניקל המליץ לי על LIZARD של קרימזון, לא לפני שעשה לי בילד-אפ מטורף. הלכתי הביתה כולי נסער ומרוגש לקראת הקשבה לאלבום. אני זוכר את עצמי מגיע הביתה מיד אחרי בית ספר ומנסה להאזין לאלבום ולא מצליח להכנס אליו, הרגיש לי כמו אלבום לא נגיש בעליל, הבנתי את האיכויות אבל זה היה גדול עלי, והאזנה לאלבום היתה מטרידה ביותר.
את אחיו הבכור In The Court Of The Crimson King מאוד אהבתי מן הסתם (עד היום) - הקפטן של משפחת קרימזון, שובר הלבבות, זה שאהוב כמעט ע"י כל מי שנפגש איתו, כזה שכל האחים הצעירים שלו צריכים לחיות תחת צילו, ואכן אחיו הצעיר In the Wake of Poseidon - הקטן ממנו בשנה, עמד בכבוד בסטנדרט שהופעת הבכורה הקלאסית של הלהקה הציבה בפניו.
חזרתי לטישינקל מאוקטבה מבוייש עם הרגשה של איזה מאכזב אני (אבל באמת שניסיתי) וביקשתי להחזיר את האלבום בטענה שאני לא מסוגל לשמוע את זה ושזה לא דומה למה שאני מכיר ואוהב, טישינקל סירב בנימוס ואמר לי קח את האלבום הזה תשב עליו, תחבק אותו, בסוף זה יפול...". זה מזכיר לי קצת את מנחם רז ז"ל המיתולוגי, מאושיות חנויות המוזיקה של ת"א (פאז!) ולימים עובד שלי בסניף האופרה (טאוור רקורדס). מנחם לא פעם מכר ללקוחות דיסקים חדשים ובניגוד לנהלי ההחלפה אמר "אתה לוקח את האלבום הזה בלי לשמוע, לא תאהב -תחזיר" בכל פעם שהערתי לו הוא היה אומר בתוקף "אל תדאג, זה לא אלבום שמחזירים".
אני רוצה להאמין שגם אני הייתי מן מנטור כזה עבור כמה ילדים במהלך השנים.
ואכן כך היה אצלי עם LIZARD... זה דרש כמה האזנות עד שנשביתי בקסמו של האלבום.
אפילו רוברט פריפ, שהיה שותף בכתיבת האלבום והפיק אותו, שפט אותו לחומרה רבה ובמשך שנים כינה אותו "בלתי ניתן להאזנה" ואמר שאנשים שנהנים מהאלבום הם "מוזרים מאוד" ("אני לא יכול להמליץ לאף אחד להיפרד מהשכר שהרוויח קשה עבור האלבום הזה" כך פריפ).
רק לאחרונה התפייס פריפ עם האלבום ושינה את דעתו לאחר האזנה למיקס סאונד החדש של סטיבן ווילסון, לקראת ההוצאה המחודשת לרגל 40 שנה לאלבום.
ליזרד הוא אלבום מורכב רב שכבתי ובלתי צפוי. מיזוג מושלם של רוק, קלאסי וג'אז, באופן שרק אלבומים מעטים הצליחו להשיג. ללא ספק העבודה השאפתנית ביותר של קרימזון.
יצירה מרתקת, קשה לעיכול אבל מתגמלת את המאזין הסבלני שמוכן לפרק את הרבדים והתנועות הרבות שלו.
האלבום נפתח עם Circus - יצירה דרמטית למדי עם טונות של מלוטרון, אווירה קירקסית והרבה טוויסטים 'מרושעים'. משם גולש האלבום ל-3 שירים קצרים יחסית (!) : Indoor Games- מסע למחוזות הג'אז החופשי (free jazz) והאוונגרד, Happy Family - סאטירה על התפרקות הביטל'ס ו- Lady of the Dancing Water - בלדה אקוסטית יפיפיה המבוססת מעט על אווירת הרנסנס.
האלבום מסתיים ברצועת (וגולת) הכותרת - Lizard סוויטה בת 23 דקות המורכבת מארבעה קטעים שונים, יצירה מונומנטלית אפית, קומפוזיציה ייחודית והארוכה ביותר שקרימזון יצרו אי פעם, עם שירה עילאית של ג'ון אנדרסון (Yes).
ההרכב באלבום השתנה לחלוטין לאחר ששלושה חברי מפתח עזבו :איאן מקדונלדס, מייקל ג'יילס וגרג לייק (שהקים את ELP).
הגיטרה החשמלית של פריפ הוחלפה בגיטרה אקוסטית שתופסת את המושב הקדמי, הטקסטים המקאבריים נכתבו ע"י התמלילן פיטר סיינפילד (שכתב גם את כל השירים ב-In the court), הבסיסט גורדון האסקל שהצטרף ללהקה לקח על עצמו את תפקיד הסולן (אמנם לא טוב כמו גרג לייק אבל עמד במשימה בכבוד). באלבום משתתפים עוד מוזיקאים פנטסטיים ביניהם מל קולינס (סקסופון וחלילים), וקית' טיפט (פסנתר ופסנתר חשמלי). האלבום הופק ע"י רוברט פריפ ופיטר סיינפילד וזו ללא ספק אחת ההפקות הטובות של התקופה ההיא.
האלבום מלווה אותי כבר יותר מ-30 שנה כמו חבר ותיק, ועדיין כל פעם שאני מאזין לו אני קולט משהו שפיספסתי קודם. אין רגע אחד משעמם באלבום הזה.
