Black Monk Time
האלבום היחיד של להקת The Monks, שיצא בשנת 1966 — יצירה פרועה, גולמית ופורצת דרך שהקדימה את זמנה והפכה לקלאסיקה של פולחן.
באותה תקופה, חברת התקליטים Polydor Records קבעה שהמוזיקה רדיקלית מדי עבור הקהל האמריקאי, ועיכבה את יציאתה בארה"ב. למרות כישלונו המסחרי הראשוני, האלבום נתפס כיום כרגע מכונן בהיסטוריה של הרוק ונחשב לאבן דרך חשובה בהתפתחות הקראוטרוק ומבשר הפאנק. על אף העובדה שהאלבום זכה להתעלמות בזמנו, הצליל הנועז והמילים החדות שלו זיכו אותו בהשפעה מתמשכת ובשבחים מצד המבקרים.
סיפורם של ה-Monks לא סביר כמו הצליל שלהם: חמישה חיילים אמריקאים שהוצבו בגרמניה הקימו להקת גראז'. לאחר שחרורם מהצבא, הלהקה נשארה בגרמניה והוציאה את אחד האלבומים הנועזים ביותר של שנות ה-60, עם סאונד מחוספס וגישה חתרנית ואנטי-ממסדית מובהקת.
אנשי להקת The Monks אימצו מראה יוצא דופן ומכוון-פרובוקציה: הם גילחו את מרכז הראש, כמו נזירים בנדיקטינים, והשאירו שיער בצדדים בלבד — ממש כמו נזירים מימי הביניים. הם לקחו את הדימוי של "נזירים" עד הקצה: שם הלהקה, הלבוש (גלימות שחורות עם חבל במותניים), והתספורת – הכול נועד לזעזע, לבלבל, ולעורר מחשבה.
בתקופה של ביטלס עם תספורות מסודרות, הרמוניות ונימוס בריטי, המונקס באו עם תספורת קונטרה, סאונד אגרסיבי ומסר בועט. הם רצו להיראות כמו כת — וזה עבד.
שירים כמו "Monk Time", "Complication", ו-"Drunken Maria" שברו מוסכמות רוק של התקופה עם מקצבים חזרתיים, גיטרות צורמות ובאנג'ו(!) חשמלי. אם אתם חובבי להקות גראז' משנות השישים אל תחמיצו את ההזדמנות לחוות את האלבום שהעז להיות שונה.
באותה תקופה, חברת התקליטים Polydor Records קבעה שהמוזיקה רדיקלית מדי עבור הקהל האמריקאי, ועיכבה את יציאתה בארה"ב. למרות כישלונו המסחרי הראשוני, האלבום נתפס כיום כרגע מכונן בהיסטוריה של הרוק ונחשב לאבן דרך חשובה בהתפתחות הקראוטרוק ומבשר הפאנק. על אף העובדה שהאלבום זכה להתעלמות בזמנו, הצליל הנועז והמילים החדות שלו זיכו אותו בהשפעה מתמשכת ובשבחים מצד המבקרים.
סיפורם של ה-Monks לא סביר כמו הצליל שלהם: חמישה חיילים אמריקאים שהוצבו בגרמניה הקימו להקת גראז'. לאחר שחרורם מהצבא, הלהקה נשארה בגרמניה והוציאה את אחד האלבומים הנועזים ביותר של שנות ה-60, עם סאונד מחוספס וגישה חתרנית ואנטי-ממסדית מובהקת.
אנשי להקת The Monks אימצו מראה יוצא דופן ומכוון-פרובוקציה: הם גילחו את מרכז הראש, כמו נזירים בנדיקטינים, והשאירו שיער בצדדים בלבד — ממש כמו נזירים מימי הביניים. הם לקחו את הדימוי של "נזירים" עד הקצה: שם הלהקה, הלבוש (גלימות שחורות עם חבל במותניים), והתספורת – הכול נועד לזעזע, לבלבל, ולעורר מחשבה.
בתקופה של ביטלס עם תספורות מסודרות, הרמוניות ונימוס בריטי, המונקס באו עם תספורת קונטרה, סאונד אגרסיבי ומסר בועט. הם רצו להיראות כמו כת — וזה עבד.
שירים כמו "Monk Time", "Complication", ו-"Drunken Maria" שברו מוסכמות רוק של התקופה עם מקצבים חזרתיים, גיטרות צורמות ובאנג'ו(!) חשמלי. אם אתם חובבי להקות גראז' משנות השישים אל תחמיצו את ההזדמנות לחוות את האלבום שהעז להיות שונה.
מחיר רגיל
130.00 ש"ח
