אחד האלבומים היותר נגישים של זאפה יחסית למורכבות הרגילה ביצירתו. שילוב של רוק, בלוז, פיוז'ן, וגיטרות מהפנטות עם עומק מוזיקלי והפקה מלוטשת
האלבום כולל קטעים אינסטרומנטליים עוצמתיים כמו "Black Napkins" – שנחשב לאחד הסולואים הגדולים של זאפה, וגם שירים כמו "The Torture Never Stops" שמאזן בין סאונד אפל להומור ביזארי.