אלבום האולפן השלישי של Deep Purple , שיצא  1969 - מהאלבומים היותר פרוגרסיביים של הלהקה.
האלבום נפתח עם Chasing Shadows - רצועת פתיחה אנרגטית במיוחד גדושה בכלי הקשה שונים ולהקה שלמה שנותנת את כל כולה.
האלבום כולל את הלהיט האלמותי Lalena.
אבל אחד הקטעים היותר מעניינים באלבום הוא היצירה April - אחת מהיצירות הגדולות של מאה העשרים. היצירה מחולקת ל-3 לשלושה חלקים השונים זה מזה מבחינה סגנונית שכולם בנויים על אותם קשרים מלודיים:
החלק הפסיכדלי  - קטע אינסטרומנטלי המשלב את מוזיקת הרוק הפסיכדלי עם המוזיקה הקלאסית. הוא מתאפיין בנגינת כינורות וכלי נשיפה אחרים לצד נגינת הגיטרה של ריצ'י בלקמור ונגינת האורגן של ג'ון לורד. הקטע מתחיל בנגינת עוגב בדומה למוזיקה כנסייתית, סממן שחוזר כמה פעמים באלבום. לאחר מכן ישנה מנגינה אקוסטית שמנגן בלקמור לצד סולו גיטרה שמתחלף בסולו האמונד שמנגן לורד (שהיה הכותב העיקרי ביצירה). ברקע של קטע זה מנגנת תזמורת ייחודית שהובאה במיוחד להקלטות היצירה הזו. קטע זה הוא הקטע הארוך ביותר מבין השלושה, והוא 'תופס' כמעט ארבע וחצי דקות מהיצירה.
החלק הקלאסי - בחלק זה הלהקה מפסיקה לנגן ורק כלי נשיפה וקשת מנגנים. הקטע מתחלק לסולואי אבוב, כינור, צ'לו ועוד כלים רבים, לצד הרמוניות מורכבות שבסיס כולן עומד מבנה הקטע הפסיכדלי.
החלק האחרון הרוקיסטי  שמסיים את היצירה שונה לגמרי משאר היצירה וכולל גם שירה המבוצעת על ידי רוד אוונס. קטע זה מבחינת סגנון מוזיקלי הוא רוק כבד, ודומה לסגנונה הרגיל של הלהקה. הוא מדבר על פרידה כוזבת מאהבתו, המדומה לחודש אפריל בשנה, שמסמן את החלק שבין החורף לקיץ.