פול באטרפילד ולהקתו הציתו מחדש את מוזיקת הבלוז של שיקגו (גיבורי בלוז כמו מאדי ווטרס, הוואלין וולף, ווילי דיקסון) עם אנרגית רוק גולמי, חצוף ועוצמתי.
באטרפילד על המפוחית ועם שירה צורבת ומלאת נשמה מגובה בהרכב מדהים הכולל בין היתר את שני הגיטרסיטים הקטלניים הגדולים בדורם: מייק בלומפילד ואלווין בישופ.
התוצאה בלוז אורבני מחושמל שנבנה סביב המפוחית של באטרפילד.
אלבום הבכורה שיצא ב-1965 הנושא את שם הלהקה הוא אלבום גיטרות משובח, לא פורץ דרך, לא כזה שמביא איתו איזו בשורה אבל בהחלט הדליק את האור לדור הבומרס וגרם להם לאמץ מחדש את הבלוז של שיקגו כמקור השראה משמעותי (כחלק מהפלישה הבריטית). בשנת 2012, האלבום דורג במקום ה-468 ברשימת " 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים " של מגזין רולינג סטון , הוא גם דורג במקום ה-11 ברשימת 50 אלבומי הבלוז המובילים של מגזין Down Beat.
אגב, זהו אחד התקליטים הראשונים שמוטבעת עליהן ההמלצה להשמיע חזק ככל האפשר.
כשנה מאוחר יותר , ב- 1966 הוציאה הלהקה את אלבומה השני East-West , יצירה שאפתנית משמעותית שלקחה את הבלוז האותנטי של האלבום הראשון לטריטוריה ג'אזית יותר ואימצה בו זמנית גם השפעות פסיכדליות ומזרחיות (ראגה הודית).