האלבום השלישי של הרכב האינדי האמריקאי (סן דייגו, קליפורניה)  הוא לא רק אלבום - הוא מצב רוח, מצב צבירה.
פסנתר הוא הכלי המרכזי כאן, תוך שימוש נרחב בכלי נגינה מגוונים: גיטרות אפלות, עוגבים, חצוצרה עיבודי מיתר שופעים, כלי הקשה,קסילופון ואפילו מסור שהפך לסימן ההיכר שלהם. המוזיקה באלבום הזה קודרת ומלנכולית,  כמו פסקול לעיר גשומה בלב נשבר. רומנטיקה עצובה במנות גדולות.