הבלונדינים הג'ינג'ים הושוו לא פעם ל-Sonic Youth, אבל עם השנים הסאונד שלהם התפתח והתאפיין בסאונד חולמני ועדין יותר, תהליך שהתחיל עם האלבום המדהים Melody of Certain Damaged Lemons משנת 2000 והבשיל ב- Misery Is A Butterfly שיצא ב-2004  עם המעבר (מ-Touch & Go) ללייבל 4AD. מקורות ההשראה הוחלפו להרכבי 4AD כדוגמת קוקטו טווינס ודיס מורטל קויל, הם החלו לשלב אלמנטים של דרים-פופ ושוגייז והסאונד שלהם תאם את הדימוי האניגמטי שאופף את הלייבל.
האלבום נפתח עם השיר Elephant Woman שעוסק באופן פואטי בתאונה שספגה קזו מקינו ב-2003 כשנפלה מסוסה ונרמסה תחתיו. הפציעה שספגה היתה קשה, היא נזקקה לשחזור פנים. בנוסף לטרגדיה, היא הייתה צריכה ללמוד מחדש איך לשיר. לחוויותיה הייתה השפעה עמוקה על האלבום.
בלונד רדהד יצרו צליל חדש, עדין רומנטי אפל. רבים מהשירים בנויים סביב עיבודי מיתר מדהימים, הגיטרות הכבדות והשירה הצורמנית הוחלפו בשירה הגבוהה והשברירית של קאזו מקינו המתנשאת מעל ריפי גיטרה מלודיים, קלידים מרחפים ומקצבי תופים קצביים.
שבריריות קסומה. רומנטיקה מלנכולית.