מהפך! בהתעלם מקריאות הבוז והביקורות השליליות שהוטחו בדילן כשהופיע לראשונה עם סט חשמלי ביולי 1965 בפסטיבל הפולק של ניופורט, מוציא דילן כמה חודשים לאחר מכן את האלבום החשמלי הראשון שלו. האלבום נחשב לאחת מנקודות המפנה של דילן, שלא רק שינה את הסאונד שלו אלא גם את הפרסונה שלו והחליף את הטרובדור העממי בדמות היפסטרית מחושמלת.יריית הפתיחה של האלבום - Like A Rolling Stone, שיר שהפך לאבן יסוד ביצירת ז'אנר הפולק-רוק, ומשם מתגלגל כמו אבן מתגלגלת ל-8 שירים נוספים שנעים בין פולק-רוק, בלוז, וקאנטרי, כאשר הוא נשאר נאמן לשורשי הפולק והבלוז האמריקאיים שלו (המוכרים מיצירותיו הקודמות).
דילן שכר לטובת האלבום הרכב רוקנרול מלא בהשתתפות גיטריסט העל מייק בלומפילד (The Paul Butterfield blues band) ואל קופר (לימים Blood, Sweat & Tears) שאילתר את ריף אורגן ההמונד המופלא בשיר Like A Rolling Stone.האלבום כולל כמה מהיצירות המצליחות ביותר שלו,"Like a Rolling Stone", "Desolation Row", "Highway 61 Revisited" ו"Ballad of a Thin Man".
שיר הנושא באלבום קרוי על שם הכביש הראשי מספר 61, שנודע גם כ"כביש הבלוז". זהו כביש המתחיל בניו אורלינס ממשיך בכיוון צפון ומסתיים במרכז גבולה המזרחי של מינסוטה.  הוא נסלל לאורך נהר המיסיסיפי וישנן התייחסויות רבות אליו בשירי בלוז אמריקאים, כשהבולטים הם של מיסיסיפי פרד מקדואל ושל ג'יימס תומאס הנקראים "Highway 61". בסי סמית נהרגה בתאונת דרכים על הכביש הזה, והאגדה מספרת שרוברט ג'ונסון מכר את נשמתו לשטן בצומת בין הכבישים המהירים 61 ו-49, (כביש 49 הוא שם שיר ידוע של אמן הבלוז האולין וולף). אלביס פרסלי גדל באחד מהשיכונים שלצידי הכביש.

המעבר הזה לכלים חשמליים נחשב לאחד מ-50 האירועים המכוננים של הרוק על פי מגזין הרולינג סטון. בנוסף לכך, האלבום מדורג במקום הרביעי ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של המגזין.
האלבום נחשב כיום בעיני רבים לאחת מיצירות המופת של דילן, שהעיד עליו : "אני לא אצליח להקליט אלבום יותר טוב מהאחד הזה... הוא יותר מדי טוב. יש שם דברים שאני הייתי מקשיב להם.