חמי רודנר מציג את הפרויקט בשם הלהקה:
יש פה מעין תיקון היות שהזמן שהוא יצא במקור , שנת 1993 ,האלבום היה מחלוצי האלבומים שיצאו אך ורק על גבי CD וקלטות, כאשר נראה שהווניל בדרכו לפח האשפה של ההיסטוריה.
זכור לנו היטב שאנחנו, שממש גדלנו על אלבומי ויניל בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת, הצרנו על כך מאוד. כל כך רצינו לאחוז את הדבר העגול הנפלא הזה בידיים , להפוך צדדים על הפטיפון ולקרוא את כל המילים והפרטים על העטיפה.
בשבילנו מוזיקה באה בתקליטים ואנחנו מאוד מאושרים ש״זמן סוכר״ שלנו יהיה חלק מאותה מורשת שגדלנו עליה .
האלבום הוקלט בחודשים ספטמבר אוקטובר 92 באולפן טריטון המיתולוגי. יובל שפריר היה המפיק המוזיקלי
ואיל דפנא הטכנאי . לשניהם זאת היתה העבודה הראשונה בתחום וכולנו חשנו מעין חלוצים בהרפתקה שלך תדע מה היא טומנת בחובה.
התקופה הייתה בסימן אופנת הגראנג׳ הסיאטלי אך ״זמן סוכר״ שאב לא פחות, אם לא יותר מהשראה ממקורות יותר קדומים והיברידיים , פסיכדליית סיקסטיז , אייטיז אפלולי , פאנק של סוף הסבנטיז וחיבור אמיץ לרוק ישראלי נפלא שקדם לנו: אריק איינשטיין, שלום חנוך, בנזין, אהוד בנאי ורמי פורטיס. שירים כמו ״ ציפור גן עדן״ והסף האוונגרדי חיים בשלום לצד ״קראתי את מכתבך״ הסנטימנטלי.
פסיכדליה הרמונית של ״מסיבת התה של עליזה״ לצד הזעם הפוליטי הפאנקיסטי של ״אמריקה קרובה״. ההיברידיות הזאת היא מעין קולאז׳ שהיינו מורכבים ממנו ,פיסות וקרעים של חוכמה ובלבול עם שורשים
בגבעת ברנר, ליברפול, תל אביב וניו יורק.
שלושים שנה אחרי אנחנו די מתרגשים שהאלבום הפך לחלק מפס הקול של רבים שגדלו עליו ורבים שגילו אותו. במיוחד בשבילם הוספנו למהדורה המודפסת כמה שירים שלא ראו אור לעולם המעניקים עוד זוית להתנסות והיצירתיות שלנו לפני הקלטת האלבום. איפה הילד מצאה לאט את הסאונד שלה תוך ניסוי ותהייה. השירים שנוספו הם חלק מהניסוי שלא מצא את דרכו לאלבום. כך גם יש להתייחס אליהם. מדובר בדמואים ולא בהקלטת מאסטר מלוטש:
"ג׳וני"
מילים: רונית ברגמן, לחן: חמי רודנר.
הוקלט כדמו באולפני הרולד 1991
רונית הייתה בת זוג של חמי ושניהם חלמו, נשמו ואכלו רוקנרול ברחוב פיירברג. במקביל לתחילת דרכה של"איפה הילד" בתל אביב, בשנת 1990 הקימה רונית את להקת הפאנק "פלסטיק ונוס״. ללהקה הייתה גרסה משלה לשיר ״ג׳וני״ אז הנה הגרסה שנגנזה לפני יותר משלושים שנה של״איפה הילד״ שהוקלטה כדמו באולפני הרולד שיוצאת לאור בפעם הראשונה.
״מנזר״
מילים ולחן: חמי רודנר
הוקלט על טייפ ארבעה ערוצים בחדר חזרות באלנבי 13, 1990
השיר הזה שלא בשל להקלטה יש שתי השפעות משמעותיות על ״איפה הילד״ ובעיקר על חמי:
להקת הפאנק הניו יורקית talking heads וסופר המד״ב הבריטי דאגלאס אדאמס (מדריך הטרמפיסט לגלקסיה). השימוש בגיטרות ככלי הקשה זה דבר שהשפיע עלינו מאוד והבשיל מאוחר יותר בשיר הרבה יותר מפורסם שלנו: ״מישהו שומע אותי״. ראיית העולם האבסורדית והמשעשעת וכתיבת הנונסנס הם מעין נתיב שאפשר למצוא אותו בעוד שירים כגון"מסיבת התה של עליזה״ ( מילים: איריס רצהבי) ו״השמיים הגבול״ כמובן. ההקלטה נעשתה בטייפ ארבעה ערוצים בשנת 90
״ביום כזה הכל יכול לקרות״
מילים ולחן: אסף שריג, סולן: אסף שריג
הוקלט כדמו באולפני הרולד 1991.
השיר האפוקליפטי הזה נזנח משום מה אי שם בדרך. ההשפעה המוזיקלית כאן היא בריטית, בעיקר מלהקת XTC ״להקה של מוזיקאים״ שאנחנו מעריצים מאז ועד היום.
הטקסט מתחבר בקלות ל״אחד אלוהים״ ושירים פוליטיים רבים שלנו . אפשר גם לומר בזהירות שהשיר חזה את רצח את רצח רבין חמש שנים לפני.
״רביעי״
מילים ולחן: חמי רודנר.
הוקלט בחדר חזרות אלנבי 13 על טייפ ארבעה ערוצים ב1990.
שיר שמעיד על חיפוש קול אותנטי והתנסויות בכתיבה שהובילו לשירים בשלים יותר. בשיר דיוקן של זוג, אמן מיוסר שמתאבד לבסוף וזוגתו האוהבת . מוזיקלית יש פה שילוב בין מרירות לסנטימנטליות שמאפיין שירים רבים וטובים בהמשך הדרך.
״ילד״
מילים : חמי רודנר, לחן: אסף שריג, סולן: אסף שריג
הוקלט בחדר חזרות אלנבי 13 על טייפ ארבעה ערוצים ב1990.
״ילד״ הוא לחן של אסף, מבוסס על הבייס ליין. את המילים ללחן הקיים חמי כתב במגדל שמירה בכלא שכם כששירת שם במילואים. השיר מתייחס לטראומה שרבים מהילדים בקיבוצים חוו על בשרם: הלינה המשותפת. ניסינו להקליט אותו בסשנים של זמן סוכר אך ההקלטה לא צלחה ועכשיו סוף סוף השיר המשמעותי הזה בשבילנו יוצא לאור.
