בשלהי 1986 הוציאה גרטנר את אלבום הבכורה שלה והטילה פצצה. אלבום פופ ברוח הניו וייב, מורכב, תמים, מתוחכם, פשוט, עכשווי, קייצי, תובעני, עתיר צלילים מתכתיים לצד מעטפת קלידים קודרת ומלטפת, עם שמיכת גיטרות ומהלומות תופים וקו אמנותי-מוזיקלי יוצא דופן ממש, ועם הגשה מסחררת של אחת, צעירה, פרועה, תל אביבית מלידה, ששיגעה חצי מדינה ובלא מודע הפכה לחלוצת האינדי בישראל.

התקליט ''קת תום'' לא היה משופע בלהיטים רבים אבל הפיק פנינים ורוח מרעננת שובת לב, כשהטקסטים והלחנים של גרטנר מנציחים את התעוזה שלה, את היותה מקורית רבת כישרון, משולחת רסן, חדה אך מרחפת, מנסחת שאלות פשוטות ובהירות ועם זאת כבדות משקל, כמעט פילוסופיות. היצירה שלה, שפלרטטה עם הגל האפל, החדש, שפשה בעולם, פילחה את הלב, הציתה מחלוקות, הסבה הנאה ורגש והתברגה היטב לטופ-פופ הישראלי של האייטיז.

כמי שיצאה בשאלה שנים ספורות קודם לכן (השירים ''זה נגמר'' ו''פה הייתי'' עוסקים בכך) - ניכר היה בה, בטובה גרטנר, שהמהלך טבוע עמוק בנפשה. משחרר אותה, מצית בה חופש ואהבה ונעורים, ולהט, והמוזיקה דבקה בה ובשומעיה, ותפסה כמו אש בקיץ. שיתוף הפעולה שלה עם המעבד והמפיק המוזיקלי עובד אפרת הניב אלבום מעולה ובראשו השיר הנפלא ההוא שאף פעם לא נמאס, וצליליו וקולותיו מכשפים, ממגנטים, נוזלים ולא מרפים. ב"אתמול" – כמו גם באלבום כולו - גרטנר מטביעה חותמה ו'דופקת' כניסה מרשימה אל היכלי הנצח. אל המחר.