להקת הפולק-רוק/ פסיכדליה, מהכי טובות שיצאו מהחוף המערבי. הוקמה בלוס אנג'לס בשנת 1965, בראשות הסולן והכותב הראשי ארתור לי - אחד הכישרונות הייחודיים והאניגמטיים של שנות ה-60.

זו גם אחת מלהקות הרוק האמריקאיות הראשונות ששילבה לבנים ואפרו-אמריקאים.

הסאונד של Love כלל מגוון אקלקטי של סגנונות והשראות: הם שאבו מהפולק-רוק של הבירדס ושל דילן, מהבלוז והרוקנרול של הסטונס, מהפסיכדליה והגאראג' של הזומביס, מלהקות הפרוטו-פאנק של שנות ה-60, כמו גם אלמנטים של ג'אז, פופ תזמורתי, פופ בארוקי ופלמנקו... הכל נרקח יחד לכדי תבשיל מלהיב ייחודי ומעניין במיוחד.

הלהקה כיכבה במגרש הביתי שלהם בלוס אנג'לס וכחלק מהחזון שלהם סירבו לקדם את אלבומיהם מחוץ לחוף, ולגרוף הצלחה עולמית, מה שהבטיח את כשלונם להשיג סינגל או אלבום שהוא להיט.

מאידך, Love היתה אחת מלהקות המחתרת הראשונות שזכו לשבחים רבים מצד המבקרים. בתקופת הזוהר הקצרה שלהם שנמשכה כ-3 שנים הם הוציאו 4 אלבומים מופתיים.

ב-1967 שיחררה הלהקה את Forever Changes שעם השנים הפך להיות המגנום אופוס שלהם, אחד האלבומים המזהירים בהיסטוריית הרוק בכלל ובסצינה הפסיכדלית בפרט, וזאת בניגוד מוחלט להצלחתו המסחרית.

רק אחרי שנים הוא זכה להכרה כאחד האלבומים הטובים ביותר שיצאו מ- 'קיץ של אהבה'. אלבום פנטסטי עם מנגינות מקסימות ועיבודים מלאי השראה, ומעטים האלבומים שמצליחים להתעלות עליו. גם כאן נוכחות הגיטרות החשמליות ששלטו בשני האלבומים שקדמו לו, ובנוסף להן שזורות טקסטורות עדינות של גיטרה אקוסטית ספרדית, אלמנטים של מוזיקת מריאצ'י מקסיקנית והרבה כלי מיתר וקרן יער שמקשטים את היצירות.

האלבום Forever Changes הגיע לאינספור רשימות אלבומים מובילים של מבקרים, אבל איכשהו שמר על פרופיל מיינסטרים נמוך בהשוואה למעמדו כקלאסיקה. כמעט אף פעם לא תשמעו שירים של Love ברדיו או בסרטים, ויהיה לכם מזל אם תשמעו מישהו מדבר עליהם מחוץ לאנשי מוזיקה ומבקרים, ועדיין - קחו את Forever Changes ותנו לו זמן להפעיל את הקסם שלו, שלא פג מעולם, וסביר להניח שתבינו מדוע הוא ישאר תמיד אבן דרך בפולק-רוק הפסיכדלי, ולמה הוא נחשב לאחד האלבומים הטובים ביותר של שנות ה-60.

במבט רטרוספטיבי, המוניטין הביקורתי של Love עולה על ההצלחה המוגבלת שחוו בתקופתם. מוזיקאים רבים מעידים שהם היוו מוקד השראה מרכזי ביצירותיהם, לרבות בסצינת הפאנק רוק והניאו-פסיכדליה ( להקות כמו Primal Scream , The Stone Roses ו- The Jesus and Mary Chain) .

רוברט פלאנט מלד זפלין קובע כי Forever Changes הוא אחד האלבומים האהובים עליו, הסטונס היו ידועים בתור מעריצי הלהקה, והם בעיקר היו מקור ההשראה העיקרי של ה- Doors.